דעה, הרב יעקב בלוי: גונן, די להתגונן

ניסית, לאורך מאמר שלם ומייגע לומר ולבאר כי ישנה סיבה אחת לכך שהחרדים שמחים ומייחלים לנפילת הציונות והמדינה, סיבה שמטרידה מאד את מנוחתם וגורמת להם לתחושת אי נוחות כבר משך שנים רבות.

ואצטט מדבריך כלשונם:

"אם ההנחה היא שיש יד מכוונת (להקמת המדינה. י.ב.) ראוי לעשות חשבון נפש עמוק מדוע אותה יד מכוונת לא רצתה שהחרדים יהיו שותפים באירוע יהודי שהוא חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. למה לא רצו אותם? ומהשאלה הזו אי אפשר להתחמק ברטוריקה הרדודה הרגילה. כי זו שאלת יסוד והיא נוגעת לבסיס האמונה".

ושוב אתה מנסה לחזור על אותה מנטרה כביכול הקמת המדינה היתה 'נס' שהחרדים מרגישים שנישלו אותו מהם בכח:

"האם יכול להיות שהניסיונות לחגוג את מותה-כביכול של הציונות מבטאים עניין עמוק יותר. כי עמוק בפנים הם כל כך כועסים על היד המכוונת שהשאירה אותם בחוץ שהם חייבים ממש חייבים שהמדינה תיכשל".

עד כאן דבריך הרטוריקנים והרדודים למדי. ועתה הסכת נא ושמע מעט מההיסטוריה של 'המדינה', היסטוריה אשר לצערי ולתדהמתי ככל הנראה מחוקה מספרי הלימוד של ילדיך.

את כל ישוב הארץ הראשוני, מלחמות השחרור את האצ"ל ושאר ארגוני המחתרות אשר פעלו כאן למען הקמת מדינה נאמנה לעם ישראל הגולה, הכל אבל הכל, ביצעו אנשים דתיים לגמרי או חלקית.

יותר מכך, מי אם לא החרדים בני הישוב הישן בירושלים עמדו בחזית וספגו את פגזי הירדנים, מנהיג הציבור הליטאי הגרי"ש אלישיב כדוגמא איבד את בתו מפגז ירדני, אילולי הם שעמדו שם ירושלים היתה נתונה עד ליום זה בידי הירדנים. החרדים הקיזו דם, והרבה, למען המדינה.

אל נא תאמר כי לא היינו מעורבים. אך רגע, גם אנו מודים שלא היינו מעורבים ב'נס' הקמת המדינה, אלא בפלונטר שבהקמת מדינה רשמית.

שהרי בינינו, איזה נס יש כאן? המצב כיום הוא, שכל המדינה, בכל ישוב וישוב, ממטולה ועד אילת, כולם מגודרים בגדרות חשמליים, שומרים ומאבטחים, ואילו הערבים לעומתם, חיים כעם חופשי בארצינו ללא שום פחד או מורא.

נסה אתה להיכנס לאיזור ישוב ערבי, כלום תצא משם חי?! גם אם כן, זה כבר לא יהיה במהדורה השלימה והטבעית שבה היית קודם. לעומת זאת הערבים סובבים להם חופשי בכל מקום בארץ ללא יוצא מן הכלל.

אז אמור אתה, איזה 'נס' היה בהקמת מקום מוזר ורע שכזה. אי של חוסר שלווה ולחץ.

***

כתבת עוד, שאנו החרדים כאובים על כך שאיננו נמצאים בהנהגה השלטת. נראה שאין בורות גדולה מלטעון כך. כל ילד בקרבינו יודע שאנו בהוראת רבותינו ומנהיגינו הרוחניים בורחים מההנהגה, מלהיות שרים ומלקחת חלק רשמי בהחלטות.

הסיבה לכך היא פשוטה וכרוכה בכל דרכינו האידאולגית כנ"ל. אנו רואים במדינה כדיעבד ולא אידיאל בפני עצמו. אנו זקוקים למקום לגור בו, אך לא למדינה. אנחנו בגלות ולא משנה אם זה באיראן או במקום שנקרא היום 'מדינת ישראל'.

אילו רק היינו רוצים, כבר לפני שני עשורים היינו נוטלים מכם את המנהיגות, שלא לדבר על קום המדינה, כאשר בן גוריון התחנן שנלך איתו ואנו סירבנו נחרצות.

הפסק עם הדמגוגיות שלך ושב ללמוד קצת על עברך.

***

באותם ימים שלאחר אופוריית קום המדינה, נפגש בן גוריון עם החזון איש, בין היתר אמר לו החזו"א כי ישנה הלכה האומרת, 'כי במקרה שיש שני עגלות הצועדות על הגשר זו מולו זו, האחת ריקה והאחת מליאה, צריכה הריקה לחזור לאחוריה ולפנות דרכה מפני המלאה'.

כך אנו החרדים, המשיך החזו"א, עגלתינו מליאה בתוכן-מצוות ומעשים טובים ועל כן אתם צריכים לפנות את הדרך עבורינו. בן גוריון שתק במבוכה ומחוסר במענה הוגן.

גונן היקר, די להתגוננות! אנו העגלה המלאה, היינו כאן לפני קום המדינה, אתם החילונים הייתם עגלה ריקה ונשארתם כך. אז בבקשה פנו את הדרך והפסיקו לקשקש מבוקר ועד ליל 'עשינו', 'בנינו', 'אנחנו משלמים' וכו' כל המשפטים הנדושים שילד חילוני מצוי לומד בכתה א' ונותר איתם בראש עד מותו.

***

העובדות בשטח מציקות לכם, החרדים גודלים ומתרבים פה, החילונים מתמעטים ופושטים יחד עם אמונתם את הרגל, צא והבט במראה - סמים, פשע, התבוללות, ריקנות וציונות שאיבדה את ערכיה.

האמת היא כואבת, מטרידה וצובטת, אך מי שאמיתי חייב להתמודד מולה. הדרך שאתה בחרת להתמודד מולה מוציאה ממך כל טעם טוב ומציגה אותך באור כעור ומגוחך. וחבל.