"הייתי הילד השחור היחיד בבני ברק": אלי דן בריאיון חשוף מגאנה ועד פוניבז'

השיחה נפתחת בהומור עצמי מושחז, אבל מהר מאוד הופכת למסע פסיכולוגי עמוק אל תוך נפשו של אדם שלמד להפוך את ה"אחרות" שלו לכלי עבודה.

כפכפים קרועים וחשבון בנק של 95 מיליארד דולר: העושר הבלתי נתפס של משפחת חמינאי

כיכר FM|02.02.26

אסון במקווה בירושלים: אברך נמשה מהמים כשהוא מחוסר הכרה, מצבו אנוש

קובי רוזן|08:58

• כיצד הצליח אלי דן לפתח חוסן נפשי (Resilience) מול חברה שמתייגת אנשים לפי תבניות?
• מה קרה כשילד "מופרע" ללא עורף משפחתי התנחל בישיבת פוניבז' הקטנה?
• למה הוא טוען שבכל אחד מאיתנו מסתתר "גזען קטן" ואיך מנצחים אותו?
• האם המצוינות הליטאיות בשטיבל ובבית המדרש באה על חשבון המידות שבין אדם לחברו?

"הילד שהציץ מהחלון": החיפוש אחר חום ומשפחתיות

אחד הרגעים המרגשים בראיון הוא התיאור של אלי דן כילד בן ארבע, בן יחיד לאם חד-הורית, שמסתובב ברחובות בני ברק ושואף לקרבו את ריחות החביתות וההמולה של המשפחות הברוכות. "רציתי אבא, רציתי דמות חסונה, רציתי שייכות", הוא מספר. זה מה שהוביל אותו למסלול של משפחות אומנה - חלקן מזרחיות, חלקן אשכנזיות - שם ספג את התרבות הליטאית והחסידית כאחד.

דן נזכר בערגה בביתם של מרן הרב חיים קנייבסקי והרבנית ע"ה. הוא מתאר את הרבנית כדמות "מוארת" שחיממה את ליבו של הילד הזר, ואת הרב כמי שהפתיע עם חוש הומור דק, למרות חזותו המסוגרת.

הצלקת של פוניבז': "למדתי שגם תורה לא תמיד מתקנת מידות"

הראיון לא חוסך בביקורת. דן משתף בחוויותיו מישיבות היוקרה, שם נחשף לאכזריות של בחורים כלפי אנשי צוות חלשים. "ראיתי איך אנשים לומדים ארבע-חמש שעות ברצף, ואז יוצאים ומתעללים בר"מ שלהם ברשעות", הוא אומר בכאב.

בדו-שיח מרתק עם גוטהלף, הם מנתחים את ה"טרייד-אוף" הליטאי: השאיפה הבלתי מתפשרת למצוינות וביקורתיות מול הסכנה של אובדן החמלה והחוסר ב"דרך ארץ קדמה לתורה". דן מודה: "אני עובד על עצמי עד היום להסיר ממני את הציניות והבוז המובנה שספגתי באותן שנים".

"תנפץ את אלילי התדמית"

בסוף הראיון, אלי דן מעניק שיעור לכל מי שמרגיש "חריג". מבחינתו, הסוד הוא ניתוק המבט של האחר מהזהות הפנימית. "אם מישהו קורא לך בשם, או מסתכל עליך עקום - זה שלו, לא שלך. אלו החוויות שלו והתבניות שלו", הוא מסביר. היכולת שלו לדבר אידיש, להכיר את העולם הליטאי מבפנים ולהישאר נינוח עם צבע עורו, היא הניצחון הגדול ביותר שלו.

"אני תמיד מפתיע לטובה. כשבן אדם רואה שחור שמדבר לעניין, בלי מבטא ועם אינטליגנציה - הסטירה הזו שהוא מקבל למציאות היא השירות הכי טוב שאני עושה לחברה."