בעידן שבו אנחנו מחוברים לאינפוזיה של עדכונים, פושים וקבוצות וואטסאפ, פיני עזרא - יועץ משכנתאות ויזם בנשמתו - חי בפלנטה אחרת לגמרי. עזרא בחר לפני שמונה שנים להתנתק לחלוטין מכל צריכת חדשות. לא אתרים, לא עיתונים ולא אפליקציות. ההחלטה הזו, כך הוא מעיד, שינתה את חייו מקצה לקצה והפכה אותם לרגועים, שלווים ומלאי משמעות.
"הנפש שלי מאוד רגישה", משתף עזרא בפתח הריאיון לאלי גוטהלף. "יש לי מחלוקת על זה עם אמא שלי, ששואלת אם אני כמו בת יענה שטומנת את הראש בחול. אבל לצערי, אני פשוט לא מצליח להכיל את כל הכאב של עם ישראל. החלטתי להתנתק, ואני פשוט מתפלל על עם ישראל כל יום. זה עדיף מלחכות שיקרה משהו ואז להתפלל. מהנדסים לנו את התודעה לחיות בפחד. במוצאי שמחת תורה, השביעי באוקטובר, היינו בשליחות. ברגע שחזרנו למלון אמרתי לאשתי: 'אם אנחנו רוצים לחיות חיים נורמליים, בואי נמחק את כל אפליקציות החדשות'".
הוא נזכר גם בתקופת הקורונה, מול מסכי הטלוויזיה מלאי האיקסים האדומים והמספרים המאיימים. "יום אחד אשתי קמה ואמרה לי: 'אני לא מרגישה טוב, נראה לי שיש לי קורונה'. אמרתי לה: 'תמחקי את האפליקציה ותראי איך תרגישי טוב'. זה עולם אחר לחיות בלי הנדסת תודעה. עולם שבו אתה יכול ליהנות מזריחה, משקיעה, לצאת למעיין ולשמוע מוזיקה רגועה".
המפגש עם כתב ערוץ 12 והאהבה ללא תנאים
הניתוק מהחדשות, מסביר פיני, מוליד גם אהבת חינם טהורה. "כשאתה לא צורך את הפילוג הזה, אתה לא מסתכל על אדם ושופט אותו לפי המפלגה שהוא מצביע לה. יום אחד יצאתי מ'חומוס אליהו' באזור ירושלים, והגיע לשם כתב של ערוץ 12. התפתח שם ויכוח סוער עם שלושה נהגי מוניות שהתחילו לריב איתו ולצעוק עליו דברים פוליטיים. הכתב ניגש אליי ושאל: 'מה אתה חושב על זה?'. אמרתי לו: 'אני אגיד לך את האמת, אני אפילו לא יודע מי אתה – ואני אוהב אותך בדיוק כמו שאתה, כי אתה יהודי וכיף לי לאהוב אותך'".
10 ימי נישואין, קנסות של אלפי שקלים והדרך לחסידות
פיני נולד למשפחה ספרדית, גדל במוסדות שחלקם ספרדיים וחלקם ליטאיים, וחי במסלול ה"רגיל" עד שהתחתן. "הייתי נשוי בדיוק עשרה ימים ואז התגרשתי", הוא חושף בכנות. "היו לי קשיים ושאלות באמונה. מגיל בר מצווה, כששאלתי את אבא שלי מה המצווה הראשונה שלי, הוא אמר לי להתפלל על אישה טובה. עשיתי את זה כל יום, וכשראיתי שזה הצליח רק לעשרה ימים - המשבר הגיע".
החיפוש אחר תשובות הוביל אותו לתורת החסידות. "זה נתן לי המון אור והבנה של מהי תפילה ואיך ניגשים אליה. גם היום, כבעל עסק, אני מקפיד לא לוותר על לימוד בוקר לפני הכל".
כדי להמחיש את החשיבות של קביעת עיתים לתורה, פיני משתף בסיפור מדהים מתקופתו כמתווך נדל"ן: "הייתה לי חברותא יומית בין 2 ל-3 בצהריים. יום אחד, לקוח מתקשר ואומר לי שהוא חייב לראות דירה עכשיו, שיש לו כבר כסף ביד ושהוא רוצה לסגור. היצר הרע שכנע אותי לוותר על החברותא ולהשלים אותה אחר כך, אמרתי לעצמי 'אני אתרום מעשרות מהעסקה'. הגעתי לבניין, ופתאום עצרה לידי ניידת של פקחים. הם נתנו לי קנס על כל מודעת רחוב שהעובד שלי תלה – 475 שקלים לכל מודעה, כפול 25 מודעות! מביטול תורה לא מרוויחים, רק מפסידים".
אבל אצל פיני, כמו אצל פיני, גם הסיפור הזה מקבל טוויסט של השגחה: "אמרתי לפקח שכל דו"ח כזה יכל לממן זוג תפילין ליהודי מתוך כספי המעשרות שלי. הפקח כל כך הצטער, שהוא ביקש את מספר החשבון שלי והעביר לי מכיסו 500 שקלים כדי שאקנה זוג תפילין אחד. אמרתי לו: 'אתה רק שליח של השם. אני מצטער שאתה היית השליח הפחות טוב היום, אבל כנראה שזה מגיע לי'".
מקיבוץ של השומר הצעיר ועד חופי תאילנד
עזרא לא חלם להיות 'שליח חב"ד' קלאסי, אך הוא הפך את החיים עצמם לשליחות מתמדת. המפעל המרכזי שלו ב-10 השנים האחרונות מתקיים בקיבוץ 'בת קמה', קיבוץ של השומר הצעיר. "בשנה הראשונה הייתי צריך להביא איתי ארבעה חברים רק כדי שיהיה לנו מניין ביום כיפור. היום? ב'כל נדרי' אנחנו עומדים על סביבות 400 איש, ובנעילה כ-700 איש. הבית כנסת עולה על גדותיו ויש שם כבר שני ספרי תורה. זה טוען אותי באנרגיות לכל השנה".
את הפידבק המרגש ביותר על הפעילות הזו הוא קיבל דווקא בקצה השני של העולם. "הייתי בטיול בתאילנד, וכרגיל, הסתובבתי עם התפילין על החוף. ניגשתי לקבוצה של עשרה נערים. כולם סירבו, עד שפתאום אחד קם ואמר: 'פיני? אתה זה שמגיע אלינו לקיבוץ בת קמה!'. בזכותו עוד חמישה הניחו תפילין. אחר כך הוא שלח לי הודעה, בזמן שרכבתי על אופנוע, שגרמה לי לעצור בצד ולדמוע. הוא סיפר איך כבר עשור הוא לא עוזב את בית הכנסת בכיפור ואיך זה נותן לו כוח לחיים. אתה לעולם לא יודע איזו השפעה יש לפעולה קטנה שלך".
להאיר את החושך: חנוכייה במועדון
תחושת השליחות מלווה אותו גם בחג החנוכה, בו הוא מקפיד לעבור בין מועדונים בתל אביב ולהדליק נרות עם הבליינים. "היום כבר מנהלי המועדונים מתקשרים אליי לקבוע שעות מראש. עם ישראל צמא".
סיפור אחד מחנוכה האחרון, רגע אחרי אירועי השביעי באוקטובר, ממחיש את גודל הפעילות: "נכנסתי למועדון חשוך והייתי צריך להרכיב את החנוכייה. ביקשתי ממישהו שיאיר לי עם הפנס של הטלפון. אחרי שהדלקנו ויצאנו החוצה, הבחור שעזר לי פשוט התפרק ובכה. הוא סיפר לי שאמא שלו נהרגה בשביעי באוקטובר, יחד עם חברים נוספים, והוא החליט השנה לא להדליק חנוכייה כי נפשית הוא לא מסוגל. פתאום, הוא מוצא את עצמו מאיר לי עם הפנס כדי שאני ארכיב חנוכייה. אמרתי לו: 'הקדוש ברוך הוא שלח אותי בשתיים בלילה במיוחד אליך, לעשות איתך שלום. תראה כמה היית חסר לו'".
שליחות בבנק ובמאפייה: משנתו של רב פנגר
אבל השליחות של פיני היא לא רק אירועים גרנדיוזיים, אלא יחס אנושי בסיסי. "אני מגיע כל בוקר לבנק ונותן חיבוק לשומר. אם אני מגיע והוא בסיור, הוא יוצא החוצה לחפש אותי כדי שנתחבק. אנשים מתעצבנים על שומרים, רבים איתם, ואני אומר - שנייה של תשומת לב מאירה להם את היום. פעם שילמתי במאפייה ואמרתי למוכרת 'תודה רבה'. היא התחילה לדמוע ואמרה שזו פעם ראשונה שמישהו מתייחס אליה כאל בן אדם".
"הרב פנגר תמיד אומר", מוסיף פיני, "שאם יש לך בעיה ואתה רב עם אשתך, זה כמו לעמוד מול מראה כשהצווארון שלך מקומט. כמה שתנסה לסדר את המראה - זה לא יעזור. תסדר את עצמך, וגם הדמות שממול תסתדר. ככל שנעשה טוב, העולם יחזיר לנו טוב".
11 שנות ציפייה: למה לא מחלקים סוכריות לכולם?
אחד החלקים החשופים והמרגשים בראיון הוא ההתמודדות האישית של פיני ואשתו, שמצפים לפרי בטן מזה 11 שנים. כשנשאל איך שומרים על שמחת חיים ושלווה במצב כזה, התשובה שלו מצמררת בפשטותה: "קודם כל, הקדוש ברוך הוא לא חייב לנו כלום. הוא מקים אותנו בבוקר, נותן לנו חיים, עבודה ומשפחה. אני רואה זוגות צעירים שמתחתנים ובטוחים ש'טק טק' והשם שולח ילד, ולא מבינים כמה צריך להודות על זה.
"אנחנו מנצלים את הזמן לבנות את הזוגיות שלנו. יש זוגות שאחרי תשעה חודשים כבר יש ילד, והם בכלל לא הספיקו להכיר אחד את השני לעומק. הרבי מלובביץ' היה עסוק מעל הראש, ובכל זאת ישב כל יום חצי שעה עם אשתו, כמו מצוות דאורייתא של הנחת תפילין".
עזרא שואב נחמה ממשנתו של הרבי, שבעצמו לא זכה לילדים: "אני תמיד זוכר את משל הסוכרייה של הרבי. למה אנחנו מבקשים שנה 'טובה ומתוקה'? כי הכל מלמעלה הוא טוב, אבל לפעמים זה טוב שקשה לראות. כמו ילד חולה סוכרת בגן. כל הילדים מקבלים סוכרייה על מקל והוא לא, כי זה מסוכן לו. עבורו אי-קבלת הסוכרייה היא הדבר הכי טוב, אבל עדיין צובט לו בלב לראות את כולם עם סוכרייה. אז אנחנו מתפללים שהטוב יהיה גם מתוק לעיניים הגשמיות שלנו".
את הכוח של האמונה הוא פגש פנים אל פנים כשהנחה הפרשת חלה עם אמו של החטוף אליה כהן. "ראיתי אישה חדורת אמונה מטרה. היא סיפרה שהם קנו לו חולצה לחג ושמרו לו מהקידוש כי אולי הוא יחזור. שאלתי אותה מאיפה הכוחות, והיא ענתה: 'אני במטה החטופים רואה אנשים בלי אמונה. הדבר היחיד שמחזיק אותם זה שביבי יחזיר או לא יחזיר. האמונה נותנת לנו רוגע לעבור את החיים האלה'".
משכנתא עם סיעתא דשמיא
לקראת סיום, כשהוא נשאל איך הגישה הזו מתחברת לעבודתו כיועץ משכנתאות, הוא מחייך. "הכל זה סיעתא דשמיא. הייתי בתאילנד ופגשתי זוג שמנהל שתי חנויות נוחות. הם קונים דירה ב-2.4 מיליון, מרוויחים 700 אלף שקל בשנה ויש להם הון עצמי. הייתי בטוח שזה תיק קל, אבל בגלל מבצעים והסדרים שלהם, הבנק עשה בעיות והייתי צריך להפוך עולמות. לעומת זאת, אני רואה אברכים שמקבלים משכנתאות, ואנשים שואלים אותי 'איך?'. אני אומר להם - אין לי תשובה הגיונית. יש לזה רק תשובה אחת: סיעתא דשמיא. מה שמגיע לאדם – הוא יקבל".
"אני אסיים במשפט של רב שלמה קרליבך", מסכם פיני בחיוך מאיר. "אנחנו מתפללים כל יום 'שים שלום, טובה וברכה...'. מתי נקבל את כל זה? ברגע שנגיע ל'ברכנו אבינו כולנו כאחד'. כשנפסיק להתפלג ונהיה באמת עם אחד, נקבל שפע אינסופי מלמעלה".
0 תגובות