
ישנם אנשים שהחיים שלהם הם פסיפס מדויק – ולעיתים כואב – של החברה הישראלית כולה. סגן אלוף (במיל') יחיאל אמויאל הוא אדם כזה. מצד אחד, הוא לוחם ומפקד קדמית בחטיבת הנח"ל, איש צבא שראה את זוועות השביעי באוקטובר ותמרן עמוק בתוך רצועת עזה. מצד שני, ביומיום האזרחי שלו ב-15 השנים האחרונות, הוא מנכ"ל "מרכז כיוון" ואיש קרן קמ"ח – הזרוע המובילה לשילוב גברים חרדים בתעסוקה.
בראיון עומק לפודקאסט "כיכר FM" בהגשת אלי גוטהלף, אמויאל מספק הצצה נדירה ונטולת פילטרים לחיים על קו התפר של החברה הישראלית. הוא מדבר על השסע החברתי שמאיים לקרוע אותנו מבפנים, על האתגרים של חרדים בשוק העבודה של 2026, על הטראומה הלאומית שעברנו במלחמה, ועל הצורך הנואש של כולנו – חילונים וחרדים, ימין ושמאל – פשוט ללמוד להקשיב.
המתווך: "אני החרדי של החילונים בשולחן שבת"
השאלה הנפיצה ביותר בחברה הישראלית כיום, במיוחד מאז פרוץ המלחמה, היא שאלת גיוס החרדים והשילוב שלהם בחברה. אמויאל, שגדל בחינוך מסורתי בשכונת נווה יעקב בירושלים (שם זכה לראות כנער את הפגנות השבת המפורסמות), מסרב להיכנע לקיטוב ולשיח השנאה.
"אני לא מסתכל על עצמי כסוכן שינוי, אלא כמתווך ומגשר," הוא מבהיר כבר בפתח הדברים. "המטרה שלנו במרכז כיוון ובקמ"ח היא לא לשנות אף אחד. ההצלחה שלנו נמדדת בזה שכל מי שנכנס אלינו חרדי – יישאר בדיוק אותו חרדי. לא טיפה יותר ולא טיפה פחות. המטרה היא למצוא את הדרך הנכונה שבה אדם יכול לשמור על אורחות חייו ועדיין למצוא את עצמו בשוק העבודה, לפרנס את משפחתו ולהרגיש סיפוק."
כמי שמכיר את המגזר החרדי לפני ולפנים, אמויאל מוצא את עצמו לא פעם בעמדת "המסביר הלאומי" מול חבריו החילונים. "בשולחנות שבת, במילואים, במסעדות – אני תמיד 'השגריר'. אנשים ניזונים מתקשורת שמקצינה הכל, שחור או לבן. וכשאני מתחיל לספר להם על 50% מהגברים החרדים שכבר עובדים, על ארגוני החסד, על מסלולי השירות ועל חטיבת החשמונאים – פתאום אנשים אומרים 'וואו, לא ידענו'. זה נותן תקווה."
הסוד, לדבריו, טמון בהכלה וסבלנות, גם בצבא. הוא משתף בסיפור מדהים מתקופת המילואים בצפון לקראת חג הפסח. במקום פשוט להנחית פקודת מטכ"ל יבשה שאוסרת על הכנסת חמץ, הוא והרב החטיבתי בחרו לכנס את הלוחמים ולהסביר את הרציונל ההלכתי. "הסברנו להם שאם יימצא חמץ בבסיס, לחייל הדתי או החרדי יהיה אסור הלכתית לשהות בו. ברגע שהחיילים החילונים הבינו את זה, הם אמרו: 'תודה שהסברתם, אנחנו נעשה אקסטרה מאמץ כדי שהחברים שלנו יוכלו להישאר כאן'. ככה בונים חיבור, לא בכוח."
השבת השחורה והלם המנהרות: "המציאות עולה על כל דמיון"
כשאמויאל נשאל על בוקר השביעי באוקטובר, האווירה באולפן משתנה. הוא מתאר כיצד הוקפץ מביתו שבענתות ישר לכאוס של מחנה בית ליד. בין ארגון החטיבה ללחימה, הגיעו הבשורות המרות. "אני זוכר את ההודעות בוואטסאפ," הוא משתף בכאב. "בנות מהגרעין שלי בקיבוץ רעים נצורות בממ"ד, מפקדים בכירים מנותקי קשר, והבן של הדייר שלי, רום ברסלבסקי, שנחטף מהמסיבה בנובה (וברוך השם חזר מאוחר יותר)."
התמרון הקרקעי בעזה, אליו נכנסה חטיבת הנח"ל לאחר מאבק להוכיח שהיא מסוגלת להילחם גם ללא נגמ"שי ה'נמר' המתקדמים, הפגיש את אמויאל עם מציאות בלתי נתפסת. "מה שהכי הפתיע אותי זה העוצמה של המנהרות, הגודל של ה'מטרו'," הוא משחזר. "לא דמיינו דבר כזה. דיברו על מנהרות, אבל לא על מאות קילומטרים בקנה מידה מפלצתי כזה. היינו בת יענה. בזמן שאנחנו בשנות ה-90 חלמנו על שלום, הם היו עסוקים רק בלבנות תשתית להשמדה."
לצד הניסים שראה בשדה הקרב – פגזים ומטענים שלא התפוצצו על הכוחות – הוא חווה גם את השכול מקרוב, כשהוטל עליו לבקר וללוות את משפחות הנופלים של החטיבה. "אתה נכנס למשפחה באמצע הלילה או לפנות בוקר, רואה אותם בשעה הקשה ביותר שלהם. מנסה לענות על מה שאפשר מהתחקיר הראשוני. זה מרסק. במיוחד כהורה, לראות את הבת שלי או את התאומים שלי מאבדים חברים טובים ומפקדים – שום דבר לא מכין אותך לזה."
המסע לריפוי: "12 גברים קשוחים שפשוט בוכים יחד"
אחד הרגעים החשופים ביותר בראיון נגע למחיר הנפשי. אמויאל, שנושא צלקות עוד מתקופת הפיגועים בירושלים ואסון המסוקים, מבין היום את החשיבות של עיבוד הטראומה. הוא מספר על מסע שעבר עם עמותת "שביל המחר": "תחשוב מה זה להיות במעגל עם 12 גברים, לוחמים קשוחים, שבסוף כולנו בוכים שם. יצאתי משם אדם אחר, רגוע יותר, מכיל יותר."
הוא קורא לכולם – חילונים וחרדים, מילואימניקים ואזרחים – לא להתבייש לבקש עזרה. "יש פה דור שלם שחווה טראומה לאומית. זה יכול להיות לוחם בעזה, וזה יכול להיות אזרח בבני ברק או רמת גן שישב שעות בממ"ד. הטריגרים נמצאים בכל מקום. כשאני שומע ברדיו את השיר 'עטלף עיוור' (שמזוהה עם חייל החטיבה שנפל על קידוש השם שאולי גרינלק ז"ל), אני צריך לעצור את האוטו בצד ולנשום. אנחנו חייבים לייצר פה מערך של בריאות נפשית ותמיכה בקהילות שלנו."
שוק התעסוקה מודל 2026: למה חרדים עדיין נופלים בהשקעות?
בחלקו האחרון של הראיון, חזר אמויאל לכובעו כמנכ"ל ודיבר על האתגרים הכלכליים של הציבור החרדי, במיוחד היום. הוא מודה שהמלחמה והשיח על חוק הגיוס יצרו "כתף קרה" מסוימת כלפי עובדים חרדים, בעיקר בעולמות ההייטק המבוקשים, אך מאמין שמעסיקים שיפתחו את הדלת יגלו עובדים מסורים ואיכותיים.
עבור הצעיר החרדי (או הצעירה) ששוקלים כעת לצאת לשוק העבודה, אמויאל מציג מדריך פרקטי וחסר פשרות.
3 חוקי הברזל של יחיאל אמויאל להצלחה בקריירה ושמירה על הכיס:
- חוק הפסיכומטרי – אל תאמינו לסיפורים בשטיבל: "בפסיכומטרי, כולם איכשהו מספרים שקיבלו 700. בפועל, הממוצע נמוך בהרבה. אותו דבר עם משכורות: כולם בשטיבל יספרו לכם שהם מרוויחים 14,000 ש"ח מיד כשיצאו לעבוד. אל תאמינו לזה. שכר התחלתי הוא נמוך. תצברו ניסיון, תעבדו קשה, וכשתוכיחו את עצמכם – השכר יעלה. אין קיצורי דרך ואין קסמים. הדרך הארוכה היא הקצרה ביותר.
- "היזהרו מנוכלים פיננסיים (בדקו כל השקעה כמו שידוך): "בגלל המצוקה הכלכלית והרצון להרוויח מהר, ציבור חרדי נופל קורבן לעסקאות עוקץ. אם מישהו מבטיח לכם תשואה של 20% בשנה או פרויקט נדל"ן מטורף – הוא נוכל. אם הפרויקט היה כל כך טוב, הבנק היה נותן לו הלוואה, הוא לא היה אוסף ממכם אלפיות. כשאתם עושים שידוך, אתם מתקשרים ל-10 אנשים כדי לברר. למה את הכסף שלכם אתם נותנים בלי לבדוק? תבררו!"
- כבוד תרבותי הדדי – עשו את ההתאמות: המעבר לחברה חילונית דורש רגישות. אמויאל מסביר שלפעמים קודים חרדיים מתפרשים כחוסר נימוס בחוץ. "בחברה חרדית לשלוח וואטסאפ ב-3 לפנות בוקר או להתקשר ב-12 בלילה זה לגיטימי. בחוץ זה לא. אי אפשר גם לבוא למנהל ולהגיד 'יש לי חתונה, אני יוצא ב-15:00'. צריך לבקש, צריך להתנהל בעדינות. מצד שני, גם החילונים צריכים ללמוד לשחרר – תקבלו הודעות בוואטסאפ בלילה, שימו את הטלפון על שקט, ותענו בבוקר. צריך להכיל את הפערים."
השורה התחתונה המסר המרכזי של יחיאל אמויאל מורכב, אך גם מאוד ברור: העתיד של החברה הישראלית תלוי ביכולת שלנו לחיות יחד, בלי לכפות על השני להיות משהו שהוא לא. זה תקף בתוך נגמ"ש בעזה, וזה תקף לא פחות במשרד הייטק בתל אביב או בירושלים. "אנחנו חייבים להבין שצריך להיות כאן אחדות, לא אחידות," הוא מסכם. ואחרי הראיון הזה, קשה מאוד שלא להסכים איתו.







0 תגובות