מתווה הרב לייבל, מהפכה שקטה או מוקש במסלול הגיוס החרדי? | הראיון המלא

נצמדה, שלפה וברחה: כייסת נתפסה מעלימה ארנק בשכונה החרדית

יוסי נכטיגל|14:51

"חציית קו אדום": הגיבוי הדרמטי של הרמטכ"ל למפקד חשמונאים

דוד הכהן וב. ניסני|12:48

לא מדובר בעוד ניסיון לרכך חוק גיוס, אלא בהצעה שמבקשת לגעת בלב הבעיה, מי נחשב בחור ישיבה, ומי לא, ומה קורה עם מי שבין לבין.

״מי שיושב ולומד, ימשיך ללמוד״ – קו הפתיחה של המתווה

כפי שנאמר גם בשידור, נקודת המוצא של המתווה חדה וברורה. בחור ישיבה שיושב ולומד ברצינות, תורתו אומנותו, אינו יעד לגיוס, אינו עומד מול סנקציות, ואינו נדרש להתייצב שוב ושוב מול מערכות המדינה.

זהו שינוי טון משמעותי לעומת מתווים קודמים, שהתמקדו במכסות, יעדים ומספרים. כאן, לפחות ברמה ההצהרתית, עולם הישיבות אינו הבעיה אלא נקודת ההגנה.

במהלך הראיון הודגש כי סביב הסעיף הזה קיימת הסכמה רחבה יחסית, גם מצד גורמים אזרחיים וארגוני מילואים, שמבינים כי פגיעה ישירה בעולם התורה אינה פתרון.

אבל מה עם מי שלא באמת לומד?

כאן הראיון החל לגעת בנקודה הרגישה באמת. המתווה אינו מתעלם מהמציאות הקיימת בישיבות. יש צעירים הרשומים כבחורי ישיבה אך בפועל אינם לומדים ברצף, חלקם עובדים, חלקם נושרים, וחלקם פשוט נמצאים באזור האפור.

לדברי נציג המתווה, ההתעלמות מהאוכלוסייה הזו היא אחת הסיבות לכך שכל ניסיון קודם נכשל. לכן מוצע לראשונה מודל מסודר עבורם, שירות מותאם, מסגרות ייעודיות, וישיבות הסדר חרדיות, עם דגש מוצהר על שמירת זהות מלאה.

המסר שנשמע בשידור היה חד, מי שלא לומד, האחריות עליו לא נעלמת, אבל גם לא הופכת למסלול של שבירה.

פקודת מטכ״ל, לא הבטחות

אחת הסוגיות המרכזיות שעלו בראיון נגעה לעיכוב בפקודת המטכ״ל הנוגעת לחטיבת חשמונאים ולמסגרות החרדיות בצה״ל. לפי הדברים שנאמרו, הרב לייבל נמנע מתמיכה רשמית מלאה כל עוד אין עיגון ברור, כתוב ומחייב ברמה הצבאית הגבוהה ביותר.

החשש ברור. בלי פקודה חד־משמעית, כל התחייבות על שמירת אורח חיים חרדי עלולה להישחק בשטח. לכן, כך נטען, העיכוב אינו פוליטי אלא עקרוני, קודם מסמך, אחר כך הצהרות.

השאלה שלא נפתרה, מי קובע מי באמת לומד

כאן, גם במהלך הראיון, הורגשה זהירות. כדי שהמתווה יעבוד, נדרש מנגנון פיקוח כלשהו שיבדיל בין מי שיושב ולומד לבין מי שרשום בלבד. אבל מי יפעיל אותו?

מעורבות צבאית מעוררת התנגדות חריפה, פיקוח פנימי בלבד מעורר ספקות, והציבור החרדי רגיש במיוחד לכל רמז של שליטה חיצונית בהגדרת ״בן ישיבה״.

נציג המתווה הודה בשידור כי מדובר בסוגיה שעדיין בדיונים, והבהיר כי פרסום מוקדם של פרטים עלול להפיל את כל המהלך עוד לפני שגובש.

פחות הצהרות, יותר עבודה שקטה

גם בסוגיית התמיכה הרבנית, הקו שנשמע בראיון היה ברור. מעבר לאדמו״ר מקרלין, יש שיח עם רבנים נוספים, אך הגישה היא להימנע מכותרות מוקדמות. במילים פשוטות, קודם לסגור פרטים, אחר כך לצאת החוצה.

אז לאן זה הולך?

הראיון בכיכר FM לא סיפק תשובות מוחלטות, אבל כן שרטט את קווי המתח האמיתיים. המתווה של הרב לייבל אינו עוד ניסיון לכבות שריפה, אלא ניסיון להזיז את כל המבנה.

הצלחתו תלויה בשני דברים בלבד, עיגון אמיתי שלא יישחק, ופתרון לשאלת הפיקוח בלי לפגוע באמון החרדי.

בין הישיבה לצו, בין הצבא לרבנים, המתווה הזה עדיין תלוי באוויר. השאלה היא האם הוא ינחת, או יתרסק בדרך.

הפקה: נריה סעדיה