כיכר FM
בימים אלה, כשנראה שכל ציוץ ברשתות החברתיות מבשר על שחיקה בברית בין ישראל לארצות הברית, קל להיסחף לפאניקה. אנחנו עדים לעלייה בקולות בדלניים ואנטישמיים בתקשורת האמריקאית, ולתחושה שהרחוב האמריקאי מפנה לנו עורף. אך האם הזירה התקשורתית באמת משקפת את המציאות בשטח, או שמדובר באשליה אופטית המתוחזקת על ידי אלגוריתמים וכסף זר?
ב'כיכר' FM, ניתחנו את המפה הפוליטית והתקשורתית בארה"ב יחד עם איש העסקים וההסברה הלל פולד, וד"ר קובי ברדה, חוקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI). המסקנות, מתברר, מעודדות הרבה יותר ממה שמשתקף בפיד שלנו.
אשליית הרשתות: הרוב האמריקאי איתנו
מי שניזון מהרשתות החברתיות עלול לחשוב שאמריקה כולה הפכה לאנטי-ישראלית. דמויות כמו טאקר קרלסון וקנדיס אוונס מובילות קו לעומתי ובוטה, שמייצר תהודה רחבה. עם זאת, הלל פולד מצנן את ההיסטריה ומסביר את מנגנון הפעולה מאחורי הקלעים: "הבעיה היא שאנשים מקבלים את המידע שלהם מהמדיה הממוסדת או מהרשתות החברתיות, ושניהם בנויים על הפצת תכנים קיצוניים ושקריים כדי להזין את האלגוריתם. האמת רחוקה מאוד ממה שרואים שם".
פולד מדגיש כי למרות הרעש שמייצרים הקיצוניים בקמפוסים ובאולפנים, הנתונים האמיתיים מצביעים על תמיכה רחבה: "רוב ארצות הברית מבינה שזו המלחמה הכי מוסרית בעולם נגד המשטר האיראני. הקיצוניים הם מיעוט שבמיעוט, ורוב הציבור האמריקאי רוצה שהמלחמה תסתיים בניצחון מוחלט". באשר לשורש הבעיה של אותם קולות קיצוניים, פולד רומז למעורבות כלכלית זרה: "ברגע שמציעים לאנשים האלה סכומי עתק, הם משנים את דעתם. כסף מדבר".
הקרב על 2028: שקיעת ואנס ועליית רוביו
בזמן שהמלחמה מול איראן מתנהלת, הדינמיקה הפוליטית בתוך המפלגה הרפובליקנית משתנה לנגד עינינו. ד"ר קובי ברדה משרטט תמונה מרתקת של מאבקי הכוחות בצמרת הממשל, במיוחד סביב סגן הנשיא ג'יי.די ואנס ושר החוץ מרקו רוביו.
המשבר של ג'יי.די ואנס: המלחמה הנוכחית תפסה את ואנס בעמדת נחיתות. "ואנס יושב על המשבצת של תנועת MAGA – תנועה שמתמקדת בבדלנות ולא רוצה התערבות חיצונית", מסביר ברדה. המקורבים אליו ביותר, כמו בנו ואחיו של טאקר קרלסון, מובילים קו שמתנגד למלחמה וטוען שישראל "גוררת" את ארה"ב למאבק. בנוסף, חוסר יכולתו לייצר הזדהות רחבה, במיוחד בקרב יהודים אורתודוקסים ונוצרים אוונגליסטים, פוגע במעמדו.
הנסיקה של מרקו רוביו: מנגד, מזכיר המדינה מרקו רוביו תופס פיקוד וממצב את עצמו כשחקן מפתח פוטנציאלי ל-2028. רוביו מתמרן בהצלחה בין משברים גלובליים (ונצואלה, קובה, איראן) ומחזיק בעמדה פרו-ישראלית שורשית ואותנטית. "אין מועמד בשתי המפלגות שיותר טוב ונוח לישראל ממרקו רוביו", קובע ברדה.
מעניין לראות כיצד הנשיא טראמפ מנווט בתוך הקרע הזה. בניגוד לעבר, נראה שטראמפ החל לאבד סבלנות כלפי האגף האנטי-ישראלי במפלגתו, והוא אינו מהסס לפעול להדחתם של גורמים סוררים כמו חבר הקונגרס תומאס מאסי, מה שמעיד על שליטתו האבסולוטית במפלגה.
ניצחון על איראן: שיקום האתוס האמריקאי
אחת הנקודות המרתקות ביותר בדיון היא ההשפעה הפסיכולוגית של המלחמה על החברה האמריקאית עצמה. ד"ר ברדה מצביע על כך שהאתוס הצבאי האמריקאי – זה של המעצמה המנצחת והבלתי מעורערת – ספג מכה אנושה בעקבות הנסיגה המבישה מאפגניסטן.
"האתוס האמריקאי אומר 'אנחנו הכי גדולים, הכי חזקים, הכי מנצחים'", מנתח ברדה. "אם נראה ניצחון אמריקאי חד-משמעי מול איראן – למשל, דגל ארה"ב מונף על מסוף הנפט באי ח'ארג – זה עשוי לשנות את פני ההיסטוריה ואת האופן שבו המלחמה הזו נתפסת. זה יכול למחוק את תמונות הנסיגה מקאבול ולהחזיר לאמריקאים את תחושת הניצחון המוחלט"
השורה התחתונה: למרות הרעש הדיגיטלי והאתגרים הפוליטיים מבית, הברית העמוקה בין ארה"ב לישראל שרירה וקיימת. השאיפה לניצחון ברור אינה רק אינטרס ישראלי קיומי, אלא גם הזדמנות היסטורית עבור ארצות הברית לשקם את מעמדה העולמי.
0 תגובות