"אני ממש מצטערת על מה שעשיתי", כך אמרה גננת מחליפה שהורשעה בנשיכת ילד בגן ילדים בחדרה. האירוע התרחש בדצמבר 2023, לאחר שהילד לא נשמע להוראותיה. למרות שהפרקליטות ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 10 עד 18 חודשי מאסר, בית משפט השלום בחדרה גזר עליה שני חודשי מאסר בעבודות שירות בלבד, לצד פיצוי כספי לילד.
האירוע התרחש כאשר ילד יליד 2018 עמד על אדן חלון בגן ולא נשמע להוראות הצוות. הגננת המחליפה, שהתקשתה להתמודד עם התנהגותו, התקשרה לאמו וביקשה שתגיע לקחת אותו.
אלא שבזמן שהמתינו להגעת האם, הילד המשיך שלא להישמע להוראות. הגננת הכניסה אותו לחדר צדדי, הושיבה אותו על כיסא והניחה את ידה על פיו בניסיון להשתיקו. כשהילד הושיט את ידו לעבר פיה, היא נשכה בחוזקה את זרועו הימנית.
כתוצאה מהנשיכה נגרמו לילד סימן נשיכה, שפשוף קל ושטף דם תת-עורי, והוא נלקח לבית החולים.
כאשר אביו הגיע לאסוף אותו, הגננת לא ניסתה להסתיר את המתרחש. היא סיפרה לו מיד על המעשה והתנצלה.
הפרקליטות דרשה ענישה מחמירה, השופטת חשבה אחרת
הגננת הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעה בתקיפה חבלנית של קטין על ידי אחראי.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 10 עד 18 חודשי מאסר, והדגישה כי הפגיעה חמורה במיוחד משום שמדובר באישה שהופקדה על שלומו וביטחונו של ילד צעיר.
עם זאת, גם המאשימה הכירה בכך שנסיבות המקרה מצדיקות הקלה מטעמי שיקום, והסכימה להטלת מספר חודשי מאסר בעבודות שירות.
מנגד, ההגנה ביקשה להסתפק בענישה טיפולית ושיקומית, ללא מאסר בעבודות שירות. הסנגורית טענה כי מדובר באירוע נקודתי וספונטני, שאינו משקף דפוס התנהגות אלים.
במהלך ההליך התברר כי הגננת הועברה לגן כחודש לפני האירוע, ולראשונה נדרשה לעבוד בגן חובה עם ילדים בעלי קשיים התנהגותיים. לדבריה, הרגישה שאין לה כלים מספיקים להתמודד עם המצב, אך לא שיתפה בכך את הממונים עליה.
לאחר האירוע היא עזבה את תחום החינוך, פנתה לטיפול ייעודי ועברה תהליך שיקומי. שירות המבחן התרשם כי היא לוקחת אחריות על מעשיה, מביעה חרטה ואמפתיה כלפי הילד ומשפחתו, וכי הסיכון להישנות עבירות דומות פחת.
"בחיי הנאשמת מתחולל שינוי אמיתי"
סגנית נשיאת בית משפט השלום בחדרה, השופטת ליזי פרוינד, הבהירה כי העומס בגן ותחושת חוסר האונים של הגננת אינם יכולים להצדיק אלימות כלפי ילד.
עם זאת, השופטת הבחינה בין האירוע לבין מקרים של התעללות שיטתית או אלימות מתוכננת.
"לא מצאתי כי המעשה נבע מאכזריות ומאלימות מתוכננת", כתבה השופטת, שהעניקה משקל לכך שמדובר באירוע יחיד, שהנאשמת עצמה חשפה מיד לאחר שהתרחש.
בגזר הדין צוין כי אף שאביו של הילד תיאר קושי של בנו לתת אמון במבוגרים, לא הוגש חומר המצביע על נזק קונקרטי ארוך טווח מעבר לפגיעה המיידית.
בית המשפט קבע כי מתחם הענישה המתאים נע בין ארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות לשנת מאסר בפועל. אולם כאן הגיעה ההחלטה המשמעותית: השופטת מצאה הצדקה לחרוג לקולה אפילו מהמתחם שקבעה, בשל ההליך השיקומי שעברה הגננת.
"בחיי הנאשמת מתחולל שינוי אמיתי", כתבה השופטת, והדגישה את נטילת האחריות, הדיווח המיידי והטיפול שאליו פנתה הנאשמת מיוזמתה.
למרות זאת, השופטת סירבה לאמץ במלואה את המלצת שירות המבחן להסתפק בצו מבחן ובשירות לתועלת הציבור. לדבריה, הימנעות מענישה ממשית תהיה מרחיקת לכת לנוכח הפגיעה בילד והצורך בהרתעה.
בסופו של דבר נגזרו על הגננת שני חודשי מאסר בעבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירה כלפי חסר ישע, שלושה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת אלימות פיזית, צו מבחן לשנה ופיצוי בסך 5,000 שקל לילד.
גזר הדין מדגים את המתח שבין חומרת הפגיעה בילד המצוי באחריות איש צוות חינוכי לבין האפשרות להקל בעונשו של מי שהורשע, כאשר בית המשפט משתכנע שהתרחש תהליך שיקום משמעותי. במקרה זה, השופטת קבעה כי השיקום מצדיק חריגה ממתחם הענישה, אך לא ויתור מוחלט על רכיב עונשי.