13 שנים של דממה בירוקרטית התנפצו בחדרי הדיונים: מערכת שאמורה להיות לנגד עיניה רווחת האזרח וחירותו הכלכלית, נתפסה כשהיא רומסת את נוהליה עצמה וגובה בכוח. על פי פסק הדין המרעיש שנחשף ממסדרונות בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בראשות השופט אלעד שביון, החגיגה הזו נגמרה.
הסיפור נוגע לאם שבאה ארצה כתושבת חוזרת לאחר שני עשורים בחו"ל, וגילתה שהמערכת שולפת מן הבלוי נתונים עתיקים משנות האלפיים הראשונות. קיזוזים של אלפי שקלים מדמי אבטלה, הצמדות דרקוניות, ובשלב מאוחר יותר – גזילת נתחים מקצבת הנכות הבסיסית.
כשהלחץ הכלכלי העיק, נחתמו הסדרי פריסה מתוך מצוקה קיומית טהורה. אלא שהשופטים קבעו חד-משמעית: חוק הוא חוק, גם כשמדובר במוסד לביטוח הלאומי.
כלל הברזל שהמוסד שכח
בדיקת הנוהל הפנימי של הביטוח הלאומי חשפה את האמת הפשוטה: תקופת מבחן של מעל 7 שנים ללא פעולת גבייה תקינה – החוב מתאפס ב-100%. הפער בשטח: במקרה הנוכחי חלפו כ-13 שנים תמימות מאז פעולת הגבייה האחרונה ב-2011 ועד לקיזוזי 2024.
ההגנה שנכשלה: טענות המוסד על "היעדר תום לב" מצד האזרח נזרקו מכל המדרגות בהעדר הוכחה. "בחלוף יותר משני עשורים לא ניתן לדרוש מהאזרח להוכיח היסטוריה שלא הייתה, קל וחומר כשהמוסד עצמו התעלם מנוהליו", פסקו הדיינים והשופטים.
התביעה התקבלה במלואה: החזר כספי מלא של כל מה שקוזז מהאבטלה והנכות, ביטול השבת כספי הסדרי הפריסה, ומחיקת יתרת החובות. פסיקה זו מהווה תקדים מבורך לכל משפחה שמוצאת את עצמה נרדפת על ידי עיקולים וקיזוזים בגין היסטוריה מעורפלת.
המסר ברור: גם מוסדות המדינה אינם מעל החוק, וגם הם חייבים לפעול על פי הנהלים שהם עצמם קבעו. כאשר עוברים 13 שנים ללא פעולת גבייה, החוב מתאפס – ללא קשר לטענות או לנימוקים.
0 תגובות