גבר חרדי בגיל העמידה (40 ומעלה) שהיה נקלע בליל שישי שעבר להיכל התרבות ברמות, היה משפשף את עיניו בתימהון. מאות בחורי ישיבות מהמיינסטרים החרדי מקפצים באקסטזה קיצונית ושואגים מיליה במילה שירים בעלי טקסטים ארוכים ומורכבים, כשעל הבמה ניצב זמר מתנחל מהגבעות, עם גוזמבות וכובע נשים לראשו, והוא אפילו לא מתאמץ לשלהב את הקהל.
בעשור האחרון, הזמר והאמן ביני לנדאו שהחל את דרכו בגבעות ובעילום שם ("בסתר המדרגה"), פרץ את לב עולם הישיבות החרדי, כשהוא סוחף בשיריו אלפים אלפים שהפכו להיות חסידיו המושבעים. כל שיר שהוא מוציא עף בין הבחורים, ששולטים ברמה בכל השירים והניואנסים. כמו שראיתי במופע האחרון.
המופע
כבר מתחילת המופע התגודדו עשרות בחורים בתחתית הבמה, שואגים עם ביני את כל השירים, הישנים והחדשים כאחד. ביני, ששמר על קשר רציף עם הקהל המשולב, עצר בין שיר לשיר להתעניין בקהל ולשאול מה השיר הבא שהם היו רוצים. מה שגרם לרגעי צרחות מכל עבר: "משכן", "כתר", "רסיסי לילה" ועוד משיריו של ביני, שכל אחד מהקהל הרגיש צורך לשמוע ברגע הזה.
ביני, שמשלב בין הופעות בוטיק ברחבי הגבעות לבין הופעות אומנותיות באודיטוריומים ברחבי הארץ, הופיע עם להקה מורחבת תחת ניצוחו של ערן קליין, המנהל האומנותי המוכשר. בין הנגנים היו כמובן הצוות הגרעיני של ביני מזה שנים - משה שלו על ה"סַנְטוּר" (מנגן את הפתיחים של "אור בהירות הדרך" "משכן" ועוד), והגיטריסט המופלא מורדי בן חמו. מיותר לציין שכל המופע היה בנוי על נגינה חיה ולא על פלייבקים ונגנים שמציגים בכאילו...
למרות ההפקה המקצועית והנגינה המהודקת, תוכן וקצב המופע נראו ספונטני לחלוטין. ככל הנראה הוכנה מראש איזושהי תבנית למופע עם פתיחה בשלאגר של ביני "מסע" וסיום בשיר הפופולארי ביותר שלו - "משכן". אבל מהר מאוד ביני הבין שמדובר בקהל קצת אחר...
כמו שכתבתי, היה נדמה שהקהל הוא זה ששולט בכיוון של ההופעה ומנווט אותה כרצונו. בין השירים ביני פנה לקהל ושאל "מה בא לכם", וברוב המקרים דעת הקהל הכריעה. בין השירים שלו ביני שילב גם עממים כמו "הושיעה את עמך", "אל תירא ישראל" ואפילו "אעופה אשכונה" להרים את האווירה.
בין השירים המקוריים שלו, ביני ביצע מיני "מחרוזת שבת" עם כל שירי השבת שביצע עד היום באופן מקצועי. ביניהם: "ידיד נפש" שביצע עם צמד ממתק לשבת, "קה אכסוף", "ניגון לשבת קודש" שביצע בצמאה. היה מששעשע לשמוע את ביני שר בהברה ליטאית "ירוץ עַבְדֶּךָ"...
אבל כל המופע היה רק הפרומו לסיום. ביני, שחשב שיסיים עם השיר הגדול מכולם "משכן" ובזה תיגמר ההופעה - גילה שהבחורים לא משחררים אותו מהר... אבל הסיטואציה העמידה בפניו דילמה: מצד אחד נהנה והתרגש שהקהל ממשיך לשאוג מילה במילה את השירים (גם החדשים כמו "נחלים" וקטעים מ"תהילים לייב וקיים"), אבל מצד שני כבר רצה לסיים ולהתקפל.
ביני זרם מהר מאוד עם הסיטואציה, ושר עם הבחורים שיר אחרי שיר במשך עשרים דקות ברצף (!) אחרי מה שהיה אמור להיות הסיום. למרות שכל שיר ביני ניסה לסיים - הבחורים המשיכו עוד שיר ועוד שיר ולא נותרה לו ברירה..
דווקא הסוף היה המשובח ביותר משום שהיה בו רצף שירים מהיר ממיטב השירים של ביני: "מסע" שהיה בפתיחת המופע - חזר שוב בסוף, כשהפזמון "אין ביכולתנו" וכו' חזר שוב ושוב לקול שאגות הקהל, "נחלים" החדש, "כנפי רוח" המפורסם, "מי מנוחות" ו"ברכת כהנים" מהאלבום משכן שקיבלו ביצוע רוק, ועוד ועוד.
מה סוד הקסם?
קשה שלא לתהות איך קרה שבחורי הישיבות החרדים "גילו" את הזמר מהגבעות, ומהו סוד הקסם בשירים שגורם לכל כך הרבה להפוך לחסידיו המושבעים. לעניות דעתי, ההסבר לכך מתחלק לכמה מרכיבים.
- עומק: בניגוד למוזיקה כיום שנוטה לרדידות (בלשון המעטה), בלי עומק ובלי משמעות, ביני מביא יצירה עמוקה. כל שיר שלו בנוי על מסר מסוים, כאשר הלחן והשירה מעבירים את הפרשנות הנכונה. גם במילים מהמקורות ביני נותן את הפרשנות שלו. ניתן להעריך שבחורי הישיבות שיודעים עומק מהו - מתחברים לסגנון הייחודי שלו.
- המקסימום האפשרי בגבולות הכשר: בחורי ישיבות בדרך כלל נוטים לאתגר את המסגרת, כאשר בעניין המוזיקה זה מתבטא בהכרת עולמות מוזיקה שאינם אברהם פריד ומרדכי בן דוד... יש כאלה שיפלו לזמרים שאינם חרדים, אבל במקום הזה ביני נכנס. מחד, הוא צבעוני ואינו חרדי קלאסי, ומאידך השירים שלו רוחניים ומתבססים בעיקר על ביטויי לשון מהמקורות.
- זמר בגובה העיניים: בניגוד לאמנים רבים בסדר גודל כמוהו - ביני מביא איתו צניעות ופשטות רבה, אותה הוא מעביר בין השאר בשירים שלו אך גם בקשר וכימיה שלו מול הקהל. יש רבים שאוהבים זמרים ואמנים עם שואו ושחצנות אבל הרבה מתחברים דווקא לפשטות וגובה העיניים שמביאים אמנים כמו ביני.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אהבתם את הסקירה? נשמח שתשתפו אותנו בתגובות!
0 תגובות