שנת תשפ"ז יצאה לדרך, אבל עדיין הדי המצעדים והסיכום השנתי המוזיקלי נשמעים. השנה לראשונה מזה יותר מעשור לא הגשתי את המצעד השנתי והייתי צופה מהצד. השנה זה היה גם קשה במיוחד לנוכח התוצאות המבזות, שכנראה משקפות את מצב המוזיקה היהודית לשנה האחרונה. מצב עגום במיוחד. אני בטוח שחלק מהאמנים שזכו בכל מיני קטגוריות היו בשוק מהתוצאות לא פחות ממני.
אני אתייחס למצעדים של 'כיכר השבת' כמובן, רדיו קול חי (קול חי מיוזיק), רדיו קול ברמה (קול פליי) והמצעד של מורשת. בדרך כלל יש לנו שני שירים שאנחנו יודעים לומר שכנראה אחד מהם יהיה שיר השנה. למרבה הצער, בשנה האחרונה אף שיר חדש לא בלט באופן ממשי מה שיצר תוצאות הזויות במיוחד במצעדים.
ברדיו קול חי עדיין מתעקשים, בניגוד לכל מה שקורה בשוק, שיש שני ז'אנרים מוזיקליים, מוזיקה חסידית ומוזיקה יהודית והם חולקו לשתי קטגוריות שונות. בחירת השירים בקטגוריה הייתה גם הזויה במיוחד, כך לדוגמא השיר "ואילו פינו" המצוין של פיני איינהורן ויצחק בן ארזה, שיר חסידי לכל דבר ועניין, מלבד העובדה שהוא מושר במבטא עברי, נכנס לקטגוריה של מוזיקה יהודית, למרות שהוא כולו מהמקורות. הניסיון המוזר הזה לייצר שני שירי שנה יצר את אחת התוצאות הכי מביכות מזה שנים.
לשיר השנה החסידי נבחר השיר "ממעמקים" של אלחנן ענבל המתוק והמקסים. ענבל שהוציא לא מכבר את שירי הבכורה שלו, אחרי הזכייה בתואר 'הקול הבא', זכה להשמעות יפות, אך השיר "ממעמקים" רחוק מאד מאד מתואר שיר השנה, בכל פרמטר שאפשר לחשוב עליו. לא מדובר בלהיט משום סוג.
שיר השנה היהודי של קול חי היה "ילד טרמפולינה" של שמחה פרידמן ושי וינר. את הבחירה הזו אני יכול להבין קצת יותר, לא יודע אם זה שיר השנה שלי, אבל בהחלט מדובר בלהיט שמושמע המון וזכה להצלחה רבה.
שיר השנה של קול ברמה גם הזוי למדי - "ראטעוועט" של הרשי ויינברגר ושמילי אונגר. אין ספק שמדובר בשיר קצבי וסוחף, שראוי להיכנס למצעד, אבל מכאן ועד להפוך לשיר השנה יש דרך ארוכה מאד מאד והשיר הזה לא עשה אותה. לא מדובר פה בלהיט שכולם מכירים ברחוב. רחוק מכך.
מי שהצליחו הפעם לקלוע, היו דווקא גולשי כיכר השבת, שבחרו באופן פתוח ב"השיבנו" של חנן בן ארי. אין ספק שמדובר באחד הלהיטים הגדולים של השנה, אלא שבאופן אירוני השיר עצמו אפילו לא הועלה לאתר בזמנו, בשל העובדה המצערת שרוב שיריו האחרונים של חנן בן ארי אינם מתאימים כבר לגולשי האתר. "השיבנו" בניחוח הקרליבכי הוא יציאה חריגה בנוף של בן ארי והשיר חצה גבולות וימים והפך לאחד המושרים בהופעות ובאירועים בשנה האחרונה. כמובן ששאר התחנות התעלמו ממנו בשל המבצע.
ומה שיר השנה שלי?
אין ספק שהשיר שהכי הצליח השנה הוא דווקא שיר שיצא לפני שלוש שנים של להקת זושא "Don't leave me on my own", שאולי חלקכם קוראים לו "ריבונו של עולם". השיר הפך ללהיט אמיתי, כזה שמושר בכל מקום בהתלהבות אדירה וללא ספק הגיע ללהקה יותר מ"פריצת השנה" שקיבלו בקול פליי.
גם קטגוריות זמר השנה ואלבום השנה, הניבו תוצאות לא מלהיבות. שמוליק קליין זכה בתואר זמר השנה, מלבד בקול חי, שם שמוליק סוכות לקח את התואר. קליין זמר מצוין, אבל עם אלבום בכורה בלבד, שלא רבים משיריו הפכו ללהיטים. אני יכול להבין מדוע היו שבחרו בו, אבל עדיין לטעמי קצת מוקדם מידי. לשמוליק סוכות, הייתה שנה מצוינת עם הופעות רבות והשמעות רבות מאד. הבחירה בו הגיונית.
בתואר אלבום השנה, בקול פליי זכה שוב קליין עם "שמואל א'", בחירה קצת תמוהה, שוב לנוכח העובדה שלא מדובר פה באלבום שהניב יותר מידי להיטים מלבד "שלוש אצבעות" הפאנקי והחביב. בקול חי היה זה שוב סוכות עם "הילד הזה", אלבום הEP שהוציא בחורף האחרון.
גם תגלית השנה, המלחין והזמר יצחק בן ארזה, הוא תגלית של השנה שעברה, והבחירה בו השנה היא סוג של דיליי מוזר. אם כי אני בהחלט מפרגן לבחור המוכשר והחביב הזה שראוי להצלחה מאד.
התוצאות של המצעדים מעציבות אותי מאד, הן מלמדות על שנה דלה מאד בשירים טובים ובולטים. המון חומר שיוצא, אבל מעט מאד חומרים שמזיזים לנו משהו בלב. מצעד הוא נקודת זמן בה מקבלים היוצרים מעט פידבק על יצירתם.
לטעמי כל שלושת המצעדים חטאו למטרה, בשל בחירות מוזרות מראש - במקרה של קול חי וקול ברמה, ובשל בחירות פתוחות מידי וחסרות משמעות - פה בכיכר השבת, שמארח גם את הביקורת הזו... האחריות על העורכים לבחור את השירים והקטגוריות בצורה מעמיקה ולנסות לשקף כמה שיותר את מה שבאמת קרה פה בשנה האחרונה והכשל פה כבד.
אני מקווה מאד שהעורכים של המצעדים יתעשתו בשנה הבאה, כי בינתיים זה היה מביך במיוחד. אם התוצאות מוזרות ולא משקפות את המציאות כפי שהעורכים עצמם מבינים, עליהם לשאול את עצמם מדוע זה קרה. להאשים את העם זו הדרך הקלה ביותר, אך לא תמיד העם אשם.
מחשבה נוספת שמעציבה אותי, אולי בעולם מוצף כל כך, בו כל אחד יכול להקליט שיר ולהוציא לרדיו בתוך שבוע, סיטואציה בה כל כך קשה להתבלט ולתפוס, כבר אין מקום למצעדים. הרבה תוכן, מעט ערך. בתקווה שאתבדה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
שנה מוזיקלית פוריה וחורף בריא!