לאחר שבפרק הראשון חזרנו לימי מלחמת העצמאות עם סיפור הדוידקה, הפעם אנו עוברים לסמל ההתחדשות של העיר המודרנית.
העיר שלמדה לנוע מחדש
הפרק נפתח בתחנת הרכבת המרכזית, שם סרגובסקי מתאר את השינוי הדרמטי שעברה ירושלים. מעיר שנבנתה על גבעות ועמקים עם רחובות צרים ועקלקלים, לעיר עם עורק תחבורה מודרני שמחבר בין כל חלקיה.
הסיפור מתחיל בשנות ה-90, כשמתכנני העיר החלו לחלום על פתרון לפקקים האינסופיים ולזיהום האוויר הכבד. מה שהתחיל כחלום הפך למסע ארוך של 17 שנים, מלא במכשולים, התנגדויות ואתגרים הנדסיים מורכבים. תושבי העיר עברו שנים קשות של עבודות, אבל התוצאה שינתה את פני ירושלים.
יותר מרכבת - גשר בין עולמות
שבועות בתאילנד; ריאיון עם שליח חב"ד בבנגקוק הרב נחמיה וילהלם
סרגובסקי מדגיש שהרכבת הקלה היא הרבה יותר מאמצעי תחבורה. בקרונותיה נפגשים מדי יום כל שכבות האוכלוסייה של ירושלים - יהודים וערבים, חילונים וחרדים, צעירים וזקנים. כולם חולקים את אותו המרחב, נוסעים יחד אל אותם היעדים.
רחוב יפו, שהיה פקוק ומזוהם, הפך למדרחוב תוסס. מרכז העיר שגווע במשך שנים חזר לחיים. העסקים פורחים, האוויר נקי יותר, והעיר כולה מרגישה מחוברת יותר.
החזון ממשיך להתגלגל
הפרק חושף את התוכניות העתידיות - רשת ענפה של קווים שתחבר כל פינה בעיר ואף מעבר לה. הקו הירוק כבר בבנייה, הקו הכחול בדרך, ואחריהם יבואו עוד קווים בצבעי הקשת. החזון הוא לחבר את ירושלים לא רק בתוכה, אלא גם אל היישובים הסובבים אותה.
אבל כמו תמיד בירושלים, גם כאן יש אתגרים - הטופוגרפיה המורכבת, הרגישויות השונות, והמורכבות של עיר עתיקה שמנסה להתחדש. ובכל זאת, הרכבת ממשיכה לנוע קדימה, ממש כמו העיר עצמה.
סרגובסקי מסיים את הפרק בתובנה עמוקה: "בעידן של פילוג ומחלוקות, הרכבת הקלה מוכיחה שאפשר אחרת. היא לא רק מסיעה אנשים ממקום למקום - היא מחברת ביניהם, יוצרת מרחב משותף, ומזכירה לנו שכולנו נוסעים באותה הרכבת".
בפרק הבא והאחרון: נגיע אל הכותל המערבי - הלב הפועם של ירושלים, המקום שמחבר בין כל הזמנים ומסמל את נצחיותה של העיר.
0 תגובות