ידיה של אביגיל רעדו מעט כשחייגה את הספרות המוכרות. האם גם האדם הקרוב אליה ביותר יאכזב אותה?
• • •
בערך שעתיים לפני כן היא החליטה להתקשר בערך לכל מי שהכירה, במטרה לברר על עצמה בעצמה. שנים של תסכול, כשכולן התקדמו בצעדי ענק בחיים והיא נשארה מאחור, עמדו מאחורי הרעיון הנואש.
היא לא החשיבה את עצמה למושלמת, בכלל לא. בסמינר לא הייתה מהמצטיינות, בין חברותיה לא הייתה הראשונה להושיט יד לעזרה כשצריך, ועבודתה לא נוצצת במיוחד. אבל משהו בתוכה הרגיש שמגיע לה יותר מההצעות המבזות שקיבלה, בכמות ובאיכות.
רמזים שנזרקו לעבה מנשמות טובות חיזקו את השערתה. "אני חושבת שלא מפרגנים לך מספיק בבירורים", אמרה דודה המעורה בעניינים. "מגיע לך הרבה יותר, לדעתי", הוסיפה בצדקנות.
וכך היא מצאה את עצמה, בחורה רצינית בגיל 28, מחייגת מחסוי למספר הראשון עליו חשבה. השכנה ענתה אחרי שני צלצולים. "שלום? רציתי לברר על אביגיל, השכנה שלך", היא אמרה במהירות לפני שתתחרט, קולה מעוות במכוון.
הגברת מהצד השני לא היססה הרבה. היא החלה לשפוך את כל מה שהיא יודעת, או משערת. אביגיל שמעה על עצמה הגזמות שהיו נעימות לאוזן מצד אחד, אך צורמות משהו. "מאד חברותית, תמיד מארגנת אירועים משפחתיים, אחראית, שמורה", המחמאות נורו בזו אחר זו, קלישאתיות וחסרות מעוף.
לאחר מלל שוטף שנמשך בערך עשר דקות, אביגיל כבר עמדה לנתק את השיחה, בתחושה ש"לא כאן טמון הכלב". אבל לפתע עלתה במוחה שאלה אחרונה, שהיא הרגישה מחויבת לשאול.
"יש לך מושג למה היא לא התחתנה עד היום?".
• • •
מהעבר השני היא יכלה כמעט לשמוע את הטון משתנה. השכנה הפכה דרוכה יותר, ודיברה כמעט בלהיטות. "תראי, אני באמת לא יודעת. יש כל מיני שמועות, אבל אני לא מאמינה לרכילות זולה".
בניגוד לתוכן הנחרץ, נימת הדיבור שלה הייתה: סוף סוף הגענו לחלק המעניין. אביגיל הבינה שהיא צריכה ללחוץ עוד קצת.
השכנה נכנעה בקלות חשודה. "אומרים.. שהיא עדיין מחכה לבחור ההוא".
"איזה בחור?", תהתה אביגיל בחשד.
בדקות הבאות היא למדה על בחור אחד, מישיבה חשובה, איתו היא נפגשה "שבע פגישות לפחות" (מה שלא קרה לה מעולם). מסתבר שאביגיל הדמיונית רצתה את הבחור המסתורי בכל נימי נפשה, ואפילו כבר קנתה שמלה לאירוסין. "ברגע האחרון הוא התחרט, אומרים שאולי קיבל הצעה אטרקטיבית במיוחד. מאז היא לא הצליחה להוציא אותו מהראש".
אביגיל התקשתה להגיב מרוב הלם. מרחוק הגיעו הדי קולה של השכנה, מוסיפה בצדקנות: "אבל כמובן שאני לא מאמינה לשטויות האלו. את יודעת, אנשים אוהבים לדבר".
מה את אומרת, חשבה במרירות.
• • •
"טוענים שזו בעיה רפואית רצינית. גנטית אפילו", אמרה מכרה רחוקה, השנייה בתור בשעשועון: אביגיל מגלה חדשות על עצמה. בניגוד לשכנה היא אפילו לא נזקקה לדיבוב רציני בשביל לשפוך את "המידע הטרי" שברשותה.
"אני כמובן לא מאמינה שהם יסתירו כזה דבר. הם משפחה מדהימה", הדגישה המכרה, והוסיפה באותה נשימה: "מה שכן, היה לה דוד אחד שנפטר מהמחלה". זה דווקא היה פרט נכון, אך שום אלמנט גנטי לא היה מעורב בסיפור העצוב. הסיפור שהפך, מסתבר, לכלי משחק בידי הרכלנים.
"אני חושבת שהיא אמרה פעם שהיא לא רוצה להתחתן", טענה בת דודה אהובה בשיחה הבאה. "שמעתי שיש בחורות כאלו. אני בטוחה שהיא תשנה את דעתה". אביגיל ניסתה להיזכר אם אמרה דבר כזה אי פעם, ואם הדברים נאמרו באמת או מתוך תסכול. היא הניחה שזה לא משנה הרבה.
"ההורים שלה מורידים כל הצעה נורמלית", "חשפה" מישהי מהשכונה.
"אומרים שהיא ירדה מהדרך לתקופה. אני בטוחה שהיא חזרה בתשובה מאז", גרסה אחת מבית הכנסת.
"היא בררנית מאד. הורידה את כל מי שפגשה", טענה חברה מהעבודה.
אחרי שעתיים אביגיל הייתה מותשת לחלוטין, פיזית ונפשית. כמות השמועות שהספיקה לשמוע, מרושעות ותמימות כאחד, הכניסה אותה להלם של ממש. האם דווקא הקרובות לה ביותר לקחו חלק משמעותי במסע הייסורים שעברה?
וזה היה הרגע בו נזכרה ביעל, חברתה הטובה ביותר.
• • •
ידיה רעדו כשחייגה את הספרות המוכרות. יעל והיא היו צמד בלתי נפרד מאז הגן. כל אירוע משמעותי בחייהן חגגו ביחד; בחתונתה של יעל היא נשארה כמעט עד שכיבו את האורות באולם. האם היא הולכת להתאכזב גם ממי שהייתה לה כאחות?
הפעם התאמצה ממש לשנות את קולה, אך לא נראה שיעל הבחינה בשום דבר חשוד. כצפוי היא הרעיפה עליה שבחים ומחמאות, ואף יצאה מגדרה לתאר את אופייה הנעים ואת הליכותיה האציליות.
ואז הטילה אביגיל את הפצצה. "יש לך מושג למה היא לא התחתנה עד היום?".
לרגע נדמה היה שיעל תכחיש בתוקף. אביגיל יכלה כמעט לשמוע את ההיסוס מהעבר השני של הקו.
ואז, כשהשתיקה התארכה קצת יותר מדי, היא שמעה: "תראי, אני בחיים לא מאמינה לשמועות. אבל"..
אביגיל לא הייתה צריכה לשמוע יותר. היא ניתקה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לפעמים, מסתבר, השמועות שהורסות את הסיכוי של אדם למצוא את אושרו לא מתחילות אצל זרים, אלא דווקא אצל האנשים הקרובים אליו ביותר.