ניגוני דביקות חסידיים מחזיקים בכוח מיוחד – הם מסוגלים לקחת טקסטים קבליים עתיקים ולהפוך אותם לפסקול חי, נושם ופועם שחודר אל לב המיינסטרים. זהו בדיוק הסיפור מאחורי "רחימותא", היצירה המצמררת שמגיש כעת הזמר עוזיאל דייטש, ומצליחה להעביר אל האוזן הציבורית את הסערה הרוחנית שמתחוללת בשבועות האחרונים בתוך עולם החסידות.
השידוך ההיסטורי: מודז'יץ, פיטסבורג והזוהר הקדוש
במרכז היצירה עומד לחן עתיק ורווי רגש העונה לשם "חמול", פרי יצירתו של ענק הנגינה החסידית, האדמו"ר בעל ה"אמרי אש" ממודז'יץ זצוק"ל. אל הלחן השורשי הזה, הולבשו מילים קדושות ומטלטלות מתוך ספר הזוהר, המדברות על הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין בורא עולם לעמו.
מי שהפך את השילוב הזה ללהיט סוחף הוא כ"ק האדמו"ר מפיטסבורג שליט"א. במהלך ימי חג השבועות האחרונים, שורר הרבי את הניגון יחד עם המוני חסידיו ברגעים של רעווא דרעווין ודביקות עילאית, כשהוא מטעים ומפרש לחסידים את עומק המילים. מאז אותו חג, הפך השיר לנכס צאן ברזל בחצר, והוא מושר מדי שבת ובכל עת רצון.
שאגה של אהבה
הטקסט של השיר נוגע בנקודה הכי רגישה בנפש היהודית, ומזכיר את עוצמת האהבה שמרעיפה ההשגחה העליונה על כל אחד ואחד:
המסר שחודר את חומות הלב: "אֶלְמָלֵי הַווּ יָדְעִין בְּנֵי נָשָׁא, רְחִימוּתָא דְּרָחֵים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הַווּ שָׁאֲגִין כְּכַפִירַיָּא לְמִרְדַּף אָבְתְרֵיהּ" (אילו היו בני אדם יודעים את גודל האהבה שאוהב הקדוש ברוך הוא את ישראל, היו שואגים כאריות כדי לרוץ ולרדוף אחריו).
בביצוע הרשמי והחדש שלו, עוזיאל דייטש מצליח לשמר את האותנטיות והקדושה המקורית של הניגון, אך מעניק לו מעטפת ווקאלית מהודקת ונגישה, שמאפשרת גם למי שאינו נמנה על חסידי החצר להרגיש חלק מההתעלות הזו בסעודת השבת או ברגעי התבוננות.
0 תגובות