העולם כולו נמצא בימים אלו במתח עצום סביב השאלה האם ייחתם הסכם גרעין חדש בין המעצמות לאיראן, או שמא פנינו לעימות צבאי חזיתי. בעוד הדיווחים וההדלפות זורמים בקצב מסחרר, קולות סותרים מגיעים מוושינגטון ומטהרן ומערבבים מחדש את הקלפים. כדי לעשות סדר בדרמה הבינלאומית, מביא רני עמרני, מנהל רדיו 'רן' וכתב בשפה הפרסית, הצצה ייחודית ומטלטלת אל מאחורי הקלעים של המשא ומתן ואל הלכי הרוח האמיתיים של הרחוב האיראני.
הנסיגה הטקטית של טהרן והשפלת וושינגטון
בימים האחרונים, במקביל למידע שזרם מארצות הברית לגבי קווי המתאר של ההסכם המתגבש, נרשמה פתאום נסיגה פתאומית ומופגנת מצד המשטר האיראני. בטהרן מיהרו להכחיש את הדיווחים והצהירו כי לא הבטיחו דבר, ובפרט לא התחייבו להוציא את האורניום המועשר מתחומי המדינה. הדלפות מתוך סבב השיחות אף מצביעות על כך שאיראן דורשת ארכה של 30 עד 60 יום רק כדי להתחיל לדון בשאלת פינוי האורניום האם להוציאו או לא.
לדברי רני עמרני, הקולות הללו מוכיחים כי בניגוד למצג השווא שמנסים לצייר בתקשורת העולמית, שום דבר מהותי לא השתנה בשבועות האחרונים ואין שום הסכם אמיתי באופק. עמרני מדגיש כי הדרישה האיראנית להשאיר את האורניום המועשר על אדמתם, או לדחות את הדיון בו לשלב מאוחר יותר, מהווה השפלה מוחלטת עבור הממשל האמריקאי – ודונלד טראמפ לא יסכים לקבל זאת.
מדובר בטקטיקה מוכרת של המשטר בטהרן, המכונה "משחק הבאזאר האיראני". עמרני מסביר כי האיראנים נוהגים להתעקש בכל הכוח על נושאים משניים ופחות חשובים כדי להסיח את הדעת מהעיקר, ולהשאיר את היכולות האסטרטגיות בידיהם. בעבר, למשל, הם התעקשו והתמקדו בסוגיית מצר הורמוז – שהיה פתוח ממילא לפני כן – כדי להציג "וויתור" כביכול, בעודם מונעים כל דיון אמיתי על תוכנית הגרעין, מערכי הטילים הבליסטיים וצבאות הפרוקסי שהקימו ברחבי המזרח התיכון. כעת, הם מנסים ליישם את אותה השיטה בדיוק.
מדוע טראמפ לא יחתום?
בניגוד לקודמיו בתפקיד, ברור לכל הצדדים כי מול איראן יושב כעת שחקן מסוג אחר. טראמפ עצמו שיגר מסר ברור לאיראנים כשאמר: "אני כאיש עסקים לא עושה עסקאות גרועות, תסמכו עליי". משמעות הדבר היא שוושינגטון לא תאפשר בשום אופן לאורניום המועשר להישאר באיראן.
להערכתו של עמרני, האמירות המרככות או המהלכים הדיפלומטיים הנוכחיים של הממשל נועדו בעיקר כדי להרוויח זמן, להרגיע את השווקים הפיננסיים העולמיים, להוריד את מחירי הנפט ולהשקיט קולות ביקורת פנימיים בתוך ארה"ב (כמו בקרב המפלגה הדמוקרטית). מטרה נוספת היא לאותת למדינות אירופה כי ארה"ב העניקה לאיראנים אינספור הזדמנויות ("צ'אנס ועוד צ'אנס"), והם אלו שסירבו להן. בשורה התחתונה, ברגע האמת של החתימה, טראמפ לא יתן יד להסכם כזה.
הקולות הללו נשמעים היטב גם מכיוונו של הממשל ואישים כמו מרקו רוביו, שהבהיר כי ארה"ב לא תאפשר לאיראן להפוך לגרעינית לעולם. החשש בוושינגטון ובירושלים ברור: אם האורניום המועשר ברמה של 20% ו-60% יישאר בידי המשטר, איראן תוכל לפרוץ בתוך פחות מכמה חודשים לייצור של כ-10 פצצות גרעיניות. לכן, התרחיש הריאלי הוא פיצוץ בשיחות וחידוש העימות הצבאי.
עמרני מבטל את הטענות לפיהן חלון הזמן לפעולה צבאית מצטמצם בשל אילוצים פוליטיים או אירועים עולמיים כגון בחירות האמצע בארה"ב או משחקי המונדיאל. לדבריו, שיקולים אלו אינם משפיעים על האסטרטגיה של טראמפ, שהצהיר כי הוא מעדיף להתמודד עם השלכות כלכליות זמניות מאשר לאפשר איום של פצצה גרעינית על שטח ישראל או ארה"ב. יתרה מכך, הממשל האמריקאי זקוק לניצחון מובהק, והסכם כניעה לאיראן יתפרש כחולשה פוליטית שתוריד מכוחם. דווקא הצורך בהישג משמעותי מגביר את הסיכויים לפעולה נחרצת שתביא להישג היסטורי משותף לארה"ב ולישראל.
המסר המטלטל מהרחוב האיראני: "אנחנו צריכים נשק"
נקודת המבט הייחודית של עמרני מגיעה מתוך קשר רציף ויומיומי שהוא מקיים עם אזרחים בתוך איראן. באמצעות פרויקט מיוחד ברדיו 'רן', יצרו אזרחים איראנים קשר עם התחנה תוך שימוש ב"אינטרנט הלבן" – מערכות יקרות העוקפות את החסימות ההרמטיות של המשטר, ותוך סיכון חייהם המיידי.
כשנשאלו האזרחים מדוע, למרות הפגיעות הקשות שספג המשטר, חיסול בכירים והחלשת משמרות המהפכה והבסיג', הם אינם יוצאים בהמוניהם לרחובות כדי להפיל את שלטון האייתוללות, הם השיבו תשובה מטלטלת: "אנחנו יצאנו לרחובות כשביקשתם, והיינו מוכנים לתת דם. המשטר טבח בלמעלה מ-50,000 איש ביומיים בלבד. אנחנו לא יכולים להפיל מפלצת כזו בידיים ריקות, אנחנו חייבים נשק".
על בסיס עדויות אלו, מציג עמרני תוכנית פעולה אסטרטגית שונה לחלוטין מזו המקובלת במערב. הוא טוען כי הציפייה שהעם יפיל את המשטר ללא אמצעים היא אשליה ותקווה בלבד, וכי הדרך האמיתית לחולל מהפכה היא באמצעות חימוש מסיבי של קבוצות המיעוט הנרדפות בתוך המדינה, השונאות את השלטון המרכזי שנאת מוות.
הוא מזכיר כדוגמה היסטורית את החימוש האמריקאי של המורדים באפגניסטן נגד הרוסים, או את חימוש השיעים בעיראק בזמנו של מלחמת המפרץ. דוגמה מודרנית ורלוונטית עוד יותר היא סוריה, שם הצליח אבו מוחמד אל-ג'ולאני להפיל את משטר אסד לאחר שקיבל נשק וציוד מתקדם ביותר מטורקיה. איראן אמנם גדולה ומורכבת בהרבה מסוריה, אך פוטנציאל הנפץ הפנימי שלה עצום.
עמרני קורא לארה"ב ולמערב לחמש את המיעוטים הגיבורים בתוך איראן: לא את הכורדים שיושבים בעיראק, אלא את הכורדים בתוך איראן עצמה, את הבלוצ'ים בדרום-מזרח ואת הלורים במערב המדינה. הוא מזכיר כי במהומות הקשות של חודש ינואר האחרון, הצליחו אותם מיעוטים לכבוש ולשחרר מספר ערים למשך 24 שעות שלמות – כשהם חמושים בידיים ריקות בלבד.
"אם האנשים האלה והאופוזיציה האיראנית יקבלו נשק וגיבוי מתאים", מסכם עמרני, "הם יחוללו את המהפכה בעצמם ויפילו את טהרן מבפנים, ובכך יביאו לסיומו של האיום הגלובלי ללא צורך במלחמה עולמית ממושכת.
0 תגובות