בשבוע שעבר עוד נדמה היה שארצות הברית בראשות דונלד טראמפ נמצאת במסלול התנגשות חזיתי ותוקפת באיראן, אך בתוך ימים בודדים חלה תפנית חדה בעלילה.
ד"ר שי הר-צבי, מומחה לאסטרטגיה וביטחון מאוניברסיטת רייכמן, מסביר כי לא מדובר בזיגזג מקרי אלא באסטרטגיה סדורה של הנשיא האמריקאי. טראמפ הגיע למסקנה כבר לפני שבועות ארוכים כי המשך הלחימה הנוכחית אינו משרת את האינטרסים האסטרטגיים של ארצות הברית, והסכם הוא האופציה הטובה ביותר עבורו כרגע. ההסכם המתגבש, שצפוי להיחתם לטווח מיידי של 60 יום, נועד בראש ובראשונה לשרת אילוצים פנימיים בתוך ארצות הברית, כמו בחירות האמצע ומשחקי המונדיאל, לצד ההישג המיידי של פתיחת מצרי הורמוז ושחרור מכליות הנפט שהיו קלועות בהם.
האשליה הלא-גרעינית ותרבות ההונאה של טהרן
מבחינתה של מדינת ישראל, ההסכם המסתמן מתגלה כבעייתי ומדאיג במיוחד. על פי הפרסומים הגלויים, ההסכם הנוכחי אינו נוגע כלל בסוגיית הטילים של איראן, אינו מטפל בפרוקסיז – ארגוני הטרור ובעלות בריתה של איראן במרחב – ומעל הכל, אינו מבטיח טיפול יסודי ותשתיתי בסוגיית הגרעין. טראמפ אמנם הבטיח למצביעים בבית שאיראן לא תהיה גרעינית במשמרת שלו, וייתכן שיציג כהישג מהלכים כמו דילול או הוצאת 440 הקילוגרמים של אורניום מועשר ל-60%, אך מדובר בפתרון קוסמטי בלבד.
הסכם כניעה על מלא: פרטים מזעזעים נחשפים בהסכם של טראמפ
הבעיה הגדולה היא שההסכם משאיר פערים עצומים וחורים רבים. הוא מתעלם לחלוטין מהאורניום המועשר ל-20%, מהצנטריפוגות המתקדמות וממתקני הגרעין התת-קרקעיים המבוצרים, שנותרים על כנם ללא פיקוח חודרני. האיראנים, שהוכיחו לאורך שני העשורים האחרונים מומחיות יוצאת דופן בגרירת זמן ובהונאה, מסתכלים על הטווח הבינוני והארוך. הם מבינים שטראמפ יסיים את כהונתו בינואר 2029, ומבחינתם, קבלת הקלה בסנקציות והזרמת כספים לקופה המדולדלת כעת הן חבל הצלה שיאפשר למשטר הקיצוני לשרוד, ולפרוץ אל הפצצה ביום שאחרי טראמפ, תחת ממשל אמריקאי אחר.
הלופ הכואב של זירת הצפון
ההסכם מול איראן אינו נעצר בטהרן, אלא מקרין באופן ישיר והרסני על הנעשה בגבול הצפון של ישראל. האיראנים הצליחו לייצר זיקה ישירה בין הזירות, ומשמעות הדבר היא הגבלה דרמטית של חופש הפעולה של צה"ל בלבנון. הנשיא טראמפ, שאינו מעוניין במהלכים ישראליים שיבעירו מחדש את האזור בזמן המשא ומתן, מפעיל לחץ כבד שכובל את ידיה של מערכת הביטחון.
בשטח, המציאות הזו מובילה למשוואה מסוכנת שאסור לישראל לקבל או לנרמל. חזבאללה ממשיך לירות לעבר כוחות צה"ל בדרום לבנון, אך מנסה לצמצם למינימום את הירי הישיר לתוך שטח ישראל. בדרך זו, בחסות הלחץ האמריקאי, ישראל מוצאת את עצמה מוגבלת ביכולת התגובה שלה משום שהירי לכאורה אינו מופנה לעורף. מדובר בלופ כואב שמסכן את חיי החיילים ומונע מתושבי הצפון לשוב לבתיהם, כאשר ישראל חייבת למצוא את הדרך לנתק את הזיקה בין הזירות ולהמשיך לפעול צבאית כדי להכות בחזבאללה.
שעת המבחן של הנהגת המדינה
המציאות הנוכחית מציבה שעת מבחן קריטית בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו והצמרת המדינית-ביטחונית של ישראל. על אף האמירות המורכבות מצד הממשל האמריקאי, זהו הזמן של ירושלים להשתמש בכל הקשרים וההשפעה שברשותה כדי לוודא שכל הסכם קבע שיידון בהמשך ייתן מענה מוחלט לקווים האדומים של ישראל.
בסופו של דבר, כל עוד המשטר האיראני הנוכחי, המובל על ידי ח'אמנאי ומשמרות המהפכה, נותר על כנו – האיום הרב-ממדי על ישראל ימשיך לרחף. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתרגל למציאות הזו, ועליה לבנות תוכנית אסטרטגית לטווח הארוך שמטרתה אינה רק דחיית הקץ, אלא ערעור ויציבות והפלת המשטר הרדיקלי בטהרן לטובת ביטחון הדורות הבאים.
0 תגובות