שבת פרשת במדבר, השנה סמוכה ונראית לחג השבועות – חסידים היו נוהגים לקרוא לשבת שקודמת לקבלת התורה: שבת דרך ארץ, שבת שבה יש הכנה רבתי למתן תורה. כדרך ארץ שקדמה לתורה.
ואכן, כבר אומר המדרש: "ויחנו במדבר" (שמות י״ט, ב׳) – ניתנה תורה בדימוס, בפרהסיה, במקום הפקר. שאילו ניתנה בארץ ישראל, היו האומות טוענות: אין להם חלק בה. לפיכך ניתנה במדבר, במקום הפקר, וכל הרוצה – יבוא ויקבל.
על האדם ללמוד מהמדבר – שהוא פשוט, נטול יומרות ופתוח לכולם – שכך גם לבו יתמלא ענווה קודם שייגש אל לימוד התורה, כמדבר זה שפתוח לכל. קצת ענווה, מעט דרך ארץ.
המדבר - עמו אנוכי בצרה
בפרשה נאמר: "וּבְנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִם, וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ" (במדבר א׳, נ״א)
בשבת פרשת במדבר תש״ן, סיפר הרבי מטאלנא זצ"ל על זקנו, המגיד מטשרנוביל זצ"ל, שפעל במסירות נפש במצוות פדיון שבויים – מעבר לכוחותיו. באחת הפעמים, בעקבות עלילה, הוא עצמו הושלך לבור האסורים! לאחר שיצא משם, אמר: עד עתה יכולתי רק לדמיין מה עובר על יהודי היושב בבית האסורים, וכיצד הוא מרגיש כשמוציאים אותו. אך כעת – לאחר שגם אני חוויתי זאת – אני מרגיש בפועל את כאבם של אחיי…
ומכאן הסביר: הסיבה שזרקו אותו לבית האסורים – הייתה כדי שיזכה ל„א גוטן טעם“ (טעם טוב) במצווה!
הוסיף הרבי מטאלנא ואמר: זו גם הסיבה שהדורות הראשונים של עם ישראל עברו את כל המסעות במדבר – כדי שכאשר אנו, דורות אחרונים, ניטלטל מגלות לגלות – ירגישו דורות ראשונים בפועל את מה שעובר עלינו, ויפעלו בשמים להחשת הגאולה!
0 תגובות