בפרשת השבוע דברים משה מעלה את זכרון מעשיהם של בני ישראל ומייסר אותם במוסר על עברם ושם נאמר ואקח מכם שנים עשר אנשים (א' כ"ג)
וברמב"ן כתב:"לא שיבח אותם בנשיאותם והיותם ראשי בני ישראל כי אחרי שהרשיעו לא יספר בשבח הרשעים"
בספר "אזנים לתורה" עומד על כך כי זוהי בחינה של אדם בעל בחירה המסוגל להיות בבוקר צדיק ולהמיר דתו בערב גם המרגלים בשעה שנשלחו לרגל את הארץ כשרים היו "כולם אנשים" (במדבר י"ג ג' ע"ש ברש"י) ורק לאחר שיצאו לדרכם מרדו וחטאו ואכן מובא בש"ך על שוחט-ובודק אחד ששחט בבוקר ולערב המיר דתו רח"ל ופוסק הש"ך כי הבשר שנשאר משחיטתו בבוקר כשר.
והוסיף על כך הגאון רבי חייים קנייבסקי זצ"ל הנה היה אלישע בן אבויה שהמשנה מביאה משמו דברי תורה וכל כך ירד ואכן באמת במסכת חגיגה (ט"ו א') אמרו "חד הוי ביננן" שהיה רק אחד כזה בינם.
האם מותר לשיר ניגונים שחיבר מי שנפל ברוחניות?
בשנת תשי"ט, פנה אחד מתלמידי החכמים אל מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בשאלה לא שגרתית: אדם ירא שמים, בן תורה מוכר, חיבר ניגונים לשירי קודש שנפוצו מאוד בשמחות ואירועים. לימים, הידרדר האיש, התנהגותו הפכה קלוקלת, והוא החל לשיר בפני בחורים ובחורות יחד, מעשה שעורר מורת רוח וסלידה.
השואל ביקש לדעת: האם יש איסור להמשיך להשתמש בניגונים שחיבר בזמנו, כאשר עדיין היה שומר תורה ומצוות?
תשובתו של הרב פיינשטיין (שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן צו ) הייתה נחרצת: אין בכך שום איסור. הניגונים נכתבו בשעה שהיה אותו אדם במעמד כשר, ולכן – ממש כמו הלכה שתוקנה בידי חכם שנפל תוקפם נמשך. הרב מדמה זאת ליוחנן כהן גדול, ששימש שמונים שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי, ואף על פי כן תקנותיו נותרו בתוקפן ונקראות על שמו.
ולכן גם בעובדא זו הניגונים שעשה כשהיה בכשרותו שאף אם נימא שיש בזה ענין הנחת השם לעושה הניגונים אין לאסור דהרי הוא הנחת השם על זמן כשרותו שליכא קפידא בזה ומותר. ואף לבני תורה ובעלי נפש אין מקום להחמיר.
0 תגובות