אברי גלעד: "קמפיין ההדתה - משנאה ומפחד"

"גדלתי בבית אתאיסטי לגמרי...", סיפר גלעד בפתח הפוסט, "עם זאת, הוריי שלחו אותי לגן ילדים דתי למהדרין, אוהל יעקב, בשכונת ילדותי- קטמון, ירושלים. כל בוקר היינו שרים אדון עולם, והייתי מחוייב לחבוש כיפה באופן קבוע. האם מישהו דיבר על הדתה? לא. האם הפכתי לדתי? ממש לא. למה? כי הוריי ידעו שלא משנה מה ילמדו אותי בגן או בבית הספר, משקלו של החינוך בבית הוא המכריע, וכל גוון אחר אינו מאיים על החינוך הביתי, רק מוסיף הכרות וחיבור עם אנשים אחרים שחולקים את המרחב הישראלי איתנו. לא פחדנו מהם, אלא לקחנו מהם את מה שידעו לתת, במקרה שלנו את גן הילדים הטוב ביותר בשכונה, וזהו".

"כל קמפיין ההדתה מעציב אותי נורא. הוא מריח משנאה ומפחד. שנאה שבנויה על אי הכרות עם המגזר הדתי שעם כל חסרונותיו הוא אחד המנועים החזקים בישראל היום, בנתינה, בערכיות, בקהילתיות, באנושיות, ופחד שכל רוח קלה מחוץ לבית תמוטט את הסמכות ההורית להנחיל את הערכים שההורים מאמינים בהם. אולי גם פחד שאין ערכים כאלה ולכן כל ערך יכנס לוואקום בבית וישתלט".

הוא הוסיך כי "לא שאין דוסים שנכנסים למוסדות חינוך עם יומרות מיסיונריות, ברור שיש, והם צריכים להיזרק בתקיפות החוצה, אבל אלה המיעוט. הרוב- אנשים ונשים טובים וטובות, שרוצים לתת ממה שהם למדו לאלה שצריכים מישהו שיראה להם את השורש המשותף של קיומנו כאן. ללא יהדות על צדדיה ההיסטוריים, הטקסיים, התרבותיים, אין לנו שורש משותף, וכל קבוצה לנפשה. כך לא נשרוד, כך לא נשגשג כאן".

"אני חילוני גם היום. לגמרי. ועם זאת יודע פרשת השבוע, עורך קידוש, לומד חסידות, מחזיק חברים על הספקטרום הדתי, מדתיים לייט עד רבנים נחשבים. זה מוסיף לי המון, זה מחזק את הקשר שלי לארץ הזאת , זה נוטע בי תקווה שגם מול קשיים נוראיים שיגיעו משכנינו החינניים, נעמוד ביחד" סיים גלעד את הפוסט. "מה האינטרס לקרוע אותנו איש מרעהו? למה שנשתף עם זה פעולה?".