ככל שמערכות הבחירות הופכות לתכופות, נדמה שרבים מאיתנו יורדים רמה נוספת בתחתית סולם האנושיות; בני גנץ, על שלל גמגומיו ושיבושיו, כדוגמה.
קשה לבוא בתלונות לאנשים מן השורה, שיצרם גובר עליהם, כשמועמד לראשות ממשלה מתפקד מולם על תקן 'המתנה שלא מפסיקה לתת', כאשר כל יום, ולעתים אף מספר פעמים ביום, מביא עמו תיעוד בלתי נתפס נוסף מפניני גנץ.
משפטים מופרכים, פסוקים מומצאים ו'יציאות' מגוחכות מסוגים שונים, פרי כשרונו של יו"ר 'כחול לבן', מציפים את אתרי החדשות ומגיעים בתוך שניות למכשירו הסלולרי של כל אחד מאיתנו, ו"מה יעשה הבן ולא יחטא"...
אז זהו בדיוק; יש בהחלט מה לעשות כדי לא לחטוא בהתכבדות בקלונו של יהודי, אך לשם כך יש להבין תחילה מה הבעיה. "אל תהיה כבד, חייבים הומור בתוך כל הפוליטיקה המאוסה הזאת, קצת לנשום", אומרים כנראה רבים מכם, בזמן קריאת טור זה.
אז אפרט: חכמינו ז"ל גילו לנו כי חל איסור מוחלט, אנושי והגיוני, 'להתכבד בקלון חברו'. ולכל המתפלפלים אם מר בנימין גנץ 'יצא מכלל חברו', נזכיר כי למרות היותו חילוני (בהגדרה גסה), הוא מקיים אורח חיים מסורתי בהחלט - בוודאי הרבה יותר מיריבו, יו"ר הליכוד וראש הממשלה בנימין נתניהו. גנץ, אם תרצו, הוא הדוגמה הקלאסית ל'תינוק שנשבה'.
אך מלבד זאת, אנו פוגעים בעצמנו, עם כל שיתוף סרטון מבייש שלו. נפשנו, היא הנפצעת ראשונה מהשתתפותינו הקבועה בגיחוך הקבוצתי מעוד פאדיחה הזויה של הרמטכ"ל לשעבר.
הרי מה שנעשה כאן בחודשים האחרונים, וביתר שאת בימים אלו, הוא לינץ' חברתי אחד גדול, שמתעלק על אדם - שלבטח נושא עמו פגמים, ויתכן שאף בעיות נפשיות (שאכן מונעות ממנו לשמש כראש ממשלה).
כדאי שנשוב בזכרוננו לימים בהם היינו תלמידי ישיבה או סמינר, וחונכנו ל'בין אדם לחבירו', מי בשיטת המוסר, מי בדרך החסידות ומי באופן טהור אחר. ועכשיו, אחרי עוד פרץ צחוק קולני מצפיה בסרטוני גנץ, נסתכל במראה: אנחנו מזהים את עצמנו? משתקפת שם דמות אנושית, יהודית ומוסרית, כפי שראוי ושאפנו להיות, או אחת רעה, נחותה ובזויה?
זו שאלה רטורית כמובן. התשובה הפשוטה לה, עולה מאליה. והיא עצובה מאוד.
אז אולי הגיע הזמן שנאמר את ססמת הבחירות המוכרת, והפעם לעצמנו: מושחתים, נמאסתם!
0 תגובות