אחרי שספגה ביקורת ציבורית רחבה מכל גווני הקשת הפוליטית, חברת הכנסת שהייתה בעבר בליכוד, עברה ל'תקווה חדשה' וכעת היא ב'יש עתיד', התנצלה על דברים שאמרה מוקדם יותר היום (רביעי) על ראש הממשלה נתניהו.
"כך תיזכר לדיראון עולם, בנימין בן ציון וצילה נתניהו, סייען החמאס ומחריב ישראל" - כך, במילים אלה, לא פחות, תקפה חברת הכנסת מיכל שיר, את ראש הממשלה בנימין נתניהו, בנאום שנשאה בכנסת.
"אחרי שהבאת עלינו שואה, מישהו יאפשר לך להגיע לתקומה?", שאלה שיר.
עוד אמרה שיר: "מר נתניהו, אתה תנבח על הציבור 'אוסלו' ומדינה פלסטינית, והציבור ישכח 1300 נרצחים? שנשכח לך את נאום בר אילן? או את נאום ווי? אתה וויתרת על חברון, אתה חיבקת את ערפאת, אתה קראת לו חבר, והתרגשת כשהוא איחל לך מזל טוב ליום הולדתך.
"את המחליף של ערפאת הזמנת אליך לארוחת ערב, לביקור. וואלה, המשותפת לא פועלת כמוך. אתה אדוני ראש הממשלה באמת חושב שמישהו ישכח לך את זה וייתן לך לפזר מסך עשן בזוי שכזה, שלא יראו, איך אתה שודד את הנושאים בנטל והנפגעים מהטבח?".
כעת, כתבה שיר התנצלות ואמרה: "טעיתי כשקראתי לביבי סייען חמאס ועל כך אני מצטערת עמוקות. התכוונתי להגיד שלאחר ששחרר את סינוואר ומימן אותו במיליארדי דולרים במזוודות, תמך באוסלו, נסוג מחברון, וניסה לרסק את החברה הישראלית, מה שהביא עלינו את האסון הגדול בתולדותינו - נתניהו הוא משת"פ של חמאס. לא סייען".
חברת הכנסת טלי גוטליב תקפה: "את תמיד צורחת ומאבדת עשתונות כשהאולם ריק לגמרי. אני מקווה שיאיר לפיד יבחר אנשים שיש להם גם שכל".
ח"כ דיסטל אטבריאן תקפה אף היא: "למי הועילה (מאוד) העובדה שחברת כנסת בישראל עמדה היום מעל דוכן המליאה וטענה פעמיים במהלך נאום אחד שראש ממשלת ישראל הוא בעצם סייען של האויב בזמן מלחמה קיומית עקובה מדם? לחמאס. לחיזבאללה. לאיראן. לארגונים האנטישמיים מהפרוגרס העולמי. לארגונים האנטישמים מהימין הקיצוני. לכל שונאי ישראל בעולם. למי הזיק הנאום הזה? לביטחון שלנו. לביטחון של החיילים שלנו. למאמץ המלחמה. למאמץ הניצחון. לשמאל הישראלי. לימין הישראלי. למורל הישראלי. לעם ישראל. לחוסן ישראל. יש עוד הרבה לומר על הנאום המסוכן להחריד הזה אבל ביום בו אנחנו מתבשרים על עשרה חללים גיבורי ישראל אני מעדיפה להחריש".
ח"כ שמחה רוטמן אמר היום במליאה: "לא ניתן לקבל את התקיפה הזו בשום צורה. צריך לבוא גינוי חריף מכל סיעות הבית". צפו
איש התקשורת עקיבא נוביק כתב: "במערכת הפוליטית שהלוואי שתקום פה, לא יהיה מקום למכונות רעל כמו מיכל שיר, שנודדות ממפלגה למפלגה בשביל סידור עבודה ובוחרות בכוונה את הניסוחים הכי ארסיים כדי לבלוט".