מאז הטבח הנורא, בשבת שמחת תורה ב-7 באוקטובר לפני יותר משנתיים, הדרישה הציבורית להקמת גוף עצמאי שיבחן את כשלי המערכת הפכה לקונצנזוס רחב.
השאלה המרכזית כעת אינה האם תוקם ועדת חקירה, אלא איזו ועדת חקירה תוקם. הדיון המשפטי והפוליטי הגיע לשיא השבוע, כאשר הרשות השופטת התערבה באופן דרמטי והעמידה את הממשלה בפני דרישה להסברים, מדוע לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ועדת חקירה ממלכתית היא הכלי החזק ביותר שקיים במדינת ישראל לבדיקת אירועים חמורים, והיא פועלת מכוח חוק ייעודי.
הרכב והקמה
- סמכות הקמה: הסמכות להקמת ועדת חקירה ממלכתית מכוח חוק נתונה בלעדית לממשלה.
- קביעת הרכב: הסמכות לקביעת הרכב הוועדה נתונה בידי נשיא בית המשפט העליון, המבטיח את עצמאותה המקצועית.
- יו"ר הוועדה: יושב ראש ועדת חקירה חייב להיות שופט של בית המשפט העליון או המחוזי (או שופט כאמור שיצא לגמלאות או שפרש).
סמכויות והליכי חקירה
- דיני ראיות וסדרי דין: ועדת חקירה אינה כפופה לדיני הראיות ואינה חייבת לפעול לפי סדרי הדין המקובלים בבית משפט.
- היא רשאית לקבל כל ראיה הנראית לה מועילה ולקבוע סדרי חקירה משלה.
- זימון עדים: סמכויות הוועדה בנוגע לזימון עדים וגביית עדות בשבועה דומות לאלה של בית משפט.
- סמכויות הענישה בגין סירוב להעיד נתונות בידי יו"ר הוועדה.
- חסינות: מי שכיהן כחבר ועדת חקירה נהנה מחסינות הדומה לזו של שופט בכל הקשור לתפקידו בוועדה.
- פומביות הדיון: ועדת חקירה תדון לרוב בפומבי, אך רשאית לקיים דיון בדלתיים סגורות אם הדבר נדרש לשם שמירה על ביטחון המדינה, יחסי החוץ, או עניינים חיוניים אחרים.
הקודקוד מתמוטט – הלקח ההיסטורי
בכל פעם שמדינה ישראל ניצבת מול כישלון לאומי שמחירו דם, המילה "חקירה" מהדהדת במסדרונות השלטון כגזירת גורל.
זהו הניסיון המצטבר של 77 שנות מדינה. אלו אינן רק ועדות, אלו הם רגעים מכוננים שבהם המדינה עוצרת את נשימתה ומבקשת לבחון את עצמה בראי ההיסטוריה.
במשך 77 שנותיה של המדינה, רק שתי מערכות צבאיות מבין שמונה שהוגדרו כמלחמות הובילו להקמת ועדות חקירה ממלכתיות, מכוח החוק שנחקק בשנת 1968 - מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה.
כיום, כאשר צה"ל נדרש שוב לתת דין וחשבון לציבור על מחדלים קשים, נזכרת ישראל במחיר הכבד שגבתה ועדת אגרנט (מלחמת יום הכיפורים).
ועדת אגרנט זוהי ללא ספק החקירה המשמעותית והחשובה מכולן, שהייתה הראשונה שהעזה לבדוק באופן יסודי את כל הקומה הצבאית והמדינית.
ההחלטה להקים את ועדת אגרנט לבדיקת מחדלי המלחמה לא הייתה פשוטה. כבר במהלך הקרבות נשמעו קולות זעם של שרים על מידע מודיעיני שהודר מהם. לאחר המלחמה, עם התגברות הביקורת, התלבטה ראש הממשלה דאז גולדה מאיר קשות לגבי הצורך בגוף חוקר.
התלבטות זו תהפוך לבסוף לוועדה שהמלצותיה יובילו, בסופו של דבר, להתפטרותה שלה. וזהו המסר שנשאר חקוק מאז: כשהחקירה הממלכתית מתחילה, איש אינו חסין. בהתאם לכך, ראש הממשלה יודע היטב – ועדת חקירה ממלכתית עם שיניים עלולה להוביל לסוף הקריירה הפוליטית שלו כאשר כישלון ואחריות למחדל מלווה אותה.
גבולות הסמכות – אחריות ציבורית, לא פלילית
למרות כוחה הרב, חשוב להבין כי לוועדת חקירה יש מגבלות ברורות הנוגעות למסקנותיה.
- אין מעמד של בית משפט: לוועדה אין מעמד של בית משפט, ולכן היא אינה מוסמכת לקבוע אחריות פלילית או משפטית אישית.
- הימנעות מרמז: מכיוון שוועדות חקירה אינן מחויבות לכללי ניהול הליך משפטי מלא, החוק קובע כי עליהן להימנע מניסוח מסקנותיהן באופן שהציבור עלול להבין ממנו כי נמצאה אחריות פלילית או משפטית.
- הגנה על העדים: עדות שנמסרה לפני ועדת חקירה לא תשמש ראיה בהליך משפטי אחר (למעט בגין עדות שקר).
- המסקנה: הוועדה מתמקדת באחריות מערכתית, ציבורית וארגונית ובגיבוש המלצות להפקת לקחים ולתיקון עתידי, ומפרידה עצמה מהליכים פליליים אישיים המנוהלים על ידי גורמי אכיפת החוק.
ההתערבות הדרמטית של בג"ץ
הדיון הפוליטי סביב אופי הוועדה קיבל תפנית דרמטית עם התערבותו של בית המשפט העליון (בג"ץ). בג"ץ הוציא צו על תנאי המורה לממשלה לנמק מדוע אינה מקימה ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר. הצו הוצא במסגרת הדיון בעתירות הדורשות הקמת ועדה ממלכתית.
השופטים דוד מינץ, אלכס שטיין ויחיאל כשר הורו לממשלה, לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר המשפטים יריב לוין להגיש את תשובותיהם עד 4 בינואר.
הצו של בג"ץ הגיע בעקבות החלטת הממשלה להקים ועדת חקירה שאינה ממלכתית. הממשלה הודיעה כי נתניהו יקים ועדת שרים שתמליץ בתוך 45 ימים על הסמכויות שיינתנו לוועדה זו, תוך הבטחה כי היא תהיה "בעלת סמכויות חקירה מלאות וההרכב שלה ישקף הסכמה רחבה בציבור ככל שניתן".
המתח בין הרשויות סביב אופי גוף הבדיקה העצמאי ממשיך, וכעת, הממשלה מחויבת להציג נימוקים משפטיים מוצקים להחלטתה להימנע מהנתיב הממלכתי.
מבט השוואתי – ועדות חקירה בעולם
הדיון על אופי החקירה בישראל מתקיים במקביל למנגנונים שונים שפועלים במדינות דמוקרטיות מרכזיות בעולם, כאשר לכל מדינה גישה שונה לחקירת כישלונות לאומיים.
גרמניה: גמישות פוליטית ללא מנגנון רשמי
במערכת הפוליטית הגרמנית אין מנגנון חקירה קבוע במסגרת ועדת חקירה ממלכתית פורמלית. במקום זאת, כאשר מתקיימות נסיבות חריגות, מוקמות ועדות אד הוק (Ad Hoc).
ועדות אלה הוקמו ככלי עזר פוליטי, ביוזמת הממשלה הפדרלית או ממשלות מדינות המחוז.הן פועלות ללא מסגרת חוקתית או חוקית קבועה, והקמתן אינה כרוכה באישור פרלמנטרי. במקרה חריג אחד, אף הוקמה ועדה ופעלה בחשאי, ללא ידיעת הפרלמנט או הציבור.
צרפת: המנגנון הפרלמנטרי
המנגנון הרווח בצרפת לבחינת נושאים בעלי חשיבות ציבורית הוא ועדות חקירה במסגרת פרלמנטרית.
לוועדות אלה סמכויות חקירה נרחבות, כולל קבלת מסמכים, זימון עדים וחקירתם.עם זאת, דיוני הוועדה חסויים, ואין להחלטותיה מעמד מחייב.
נוסף על כך, קיימת בצרפת אפשרות להקים ועדה מיוחדת המורכבת מ-12 חברי פרלמנט ושלושה שופטים (אפשרות שלא יושמה עד כה). במנגנון זה, ההחלטה על קיום החקירה וזימון שרים להופיע בפני הוועדה, נתונה בידי שופטים בלבד.
בריטניה: חקירה ממלכתית על פי חוק
המערכת הבריטית היא הקרובה ביותר למודל הישראלי.
בבריטניה מתקיימות ועדות חקירה ממלכתיות על פי חוק, ועדות אלה פועלות לצורך בירור עניין עובדתי של מחדל ציבורי או נושא בעל חשיבות ציבורית דחופה.ישנן גם אפשרויות נוספות, כמו ועדות מלכותיות לבחינת ענייני מדיניות (המכונות גם ועדות "מייעצות"), שאינן פועלות מכוח חוק ואין להן סמכויות כפייה.
ארה"ב: חקירות הקונגרס
בארצות הברית, בניגוד לאנגליה ולישראל, לא קיים מנגנון דומה לוועדת חקירה ממלכתית על פי חוק, הפועל במקרים של דרישה ציבורית לבחינת נושאים חיוניים.
החקירה הרווחת לבדיקת נושאים מסוג זה מתבצעת באמצעות ועדות הקונגרס.סמכות הקונגרס לערוך חקירות ולבחון עניינים שיש בהם חשיבות ציבורית רבה אינה מעוגנת במפורש בחוקה, אלא מבוססת בעיקר על הפסיקה.
לסיכום: המבחן של אמון הציבור
הדיון על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר הוא הרבה מעבר לשאלה פרוצדורלית; הוא מבחן לאמון הציבור בדרג המדיני ומערכת הביטחון.
הניסיון ההיסטורי מלמד כי ועדות חקירה (דוגמת ועדת אגרנט אחרי מלחמת יום כיפור) הן רגעים מכוננים שבהם המדינה בוחנת את עצמה ומוכנה לשלם את המחיר הפוליטי הנדרש עבור תיקון.
כפי שראינו, הממשלה אמנם רשאית אך אינה מחויבת להקים ועדה ממלכתית, אך הלחץ הציבורי והפוליטי הוא גורם מכריע.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כעת, עם הצו על תנאי של בג"ץ, נדרשת הממשלה לתת דין וחשבון על בחירתה באלטרנטיבה לא ממלכתית. התשובות שיגיעו עד 4 בינואר יקבעו את אופי החקירה, את מידת העצמאות שלה, ואת יכולתה של ישראל לבחון את עצמה באופן יסודי ולספק תשובות לאזרחיה.
0 תגובות