בהר הרצל מתקיים היום (שני) טקס האזכרה הממלכתי לזכר חללי מלחמת חרבות ברזל וכל הנופלים מאז השביעי באוקטובר 2023.
ראש הממשלה בנימין נתניהו נאם בטקס ואמר כי "יש עוד משימות לפנינו - בעזה לא יהיה שלטון חמאס". הוא הבהיר כי כל מי שחטף ישראלים חי על זמן שאול.
נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר בנאומו כי "במרחק 800 מטר מעזה, ישבו במוצב נחל עוז, תצפיתניות. הן היו ‘הצופה׳. הן היו העיניים של צה״ל ושל המדינה. הן שצפו והזהירו. כשאנו ישנו את שנתנו, עיניהן שלהן נשארו פקוחות, 24/7. הן נשארו תמיד דרוכות, חדות, ערניות, על המסכים ובקשר. הן הכירו את הגזרה וידעו איך היא נראית ביום רגיל, וידעו להבחין כשהיא משתנה.
"הן הרגישו שמשהו מתחולל בגזרה, ראו, דיווחו והציפו. אך איש לא הרכיב מכך תמונה מלאה. חודשים רבים לפני האסון, על קיר המיגונית שבמוצב, הן כתבו כתובות שונות. אחת מהן נכתבה במבט ציני, מפוכח. במבט לאחור, הכתובת מקבלת משמעות מצמררת. לוכדת את סיפורה של מדינה שלמה סיפורה של ישראל ערב המלחמה. וכך כתבו בצבע ורוד בולט: 'תראו איך היא הולכת בשלווה, כאילו עזה לא לידה'.
"בשעה שש עשרים ותשע, באותו בוקר נורא, הן זיהו את המחבלים מתקרבים לגדר והתריעו. הן ראו אותם חוצים אותה הן צפו והתריעו. הן הכריזו בקול, שנותר יציב, את הקוד הצבאי, לחדירת מחבלים לישראל: ״פרש טורקי״. הסכנה הייתה בדרכה אליהן והן המשיכו לדווח, בקור רוח, באומץ. חמישים ושלושה חיילים וחיילות מיחידות שונות ומגוונות, נפלו בקרב הגבורה על מוצב נחל עוז. ועוד מאות נפלו באותו היום, במוקדים השונים. כולן גיבורות, כולם גיבורים".
הרצוג התייחס למערכת הבחירות הקרובה ואמר כי "בעיצומה של מערכת בחירות, עלינו להתבונן ולצפות בנורות האזהרה הבוהקות, אלה שמסמנות פילוג ומחלוקות מסוכנות. מותר לנו לחלוק ואפילו חובה עלינו להתווכח, אך עלינו לזכור - מי שחולק עליך היום יחיה איתך כאן גם מחר. ילדינו יגדלו באותה מדינה והם ידרשו לשמור עליה ולבנות את המחר שלה - יחדיו.
"בשלוש השנים האחרונות, ראינו משפחות שמתמודדות עם אובדן, עם פציעה, עם ציפייה שלא התממשה, עם אי־ודאות שאינה מרפה ועם דרישה למענה ותשובה. ראינו אזרחים שנאלצו לעזוב את בתיהם. קהילות שנעקרו משגרת חייהן. מדינה שלמה שנדרשה להתמודד עם מציאות שלא הכרנו.
"ובתוך כל אלה, ראינו גם את הכוחות שהעם המופלא הזה יודע לגייס. להוציא מתוכו. ראינו ישראלים שקמו מתוך הכאב כדי לעזור לאחרים. ראינו ישראלים שהושיטו יד, ופגשו יד מושטת. ראינו אנשים שלא שאלו מי עומד מולם, אלא מה הוא צריך. ראינו אנשים ששבו לבנות, לטעת ולקצור. בשלוש השנים האחרונות, ידענו כאומה תהומות עמוקים. בלתי נתפסים. אך גם העפלנו לפסגות בלתי נתפסות. השבנו הביתה חטופות וחטופים.
"במערכה הכבדה הזו, לדאבון הלב איבדנו רבים כל-כך. טובי בנותינו ובנינו. צעירות וצעירים מופלאים, וגם אנשים שצברו שנות חיים, שבנו משפחות, בתים, קהילות. מכל עדות ישראל. מכל רחבי ישראל, מכל העמדות, הדתות, האמונות, המחנות ואורחות החיים. לזכור ולהזכיר לעד את האבידות הרבות. לספר את סיפוריהם.
"בימים האלה, בעיצומה של מערכת הבחירות, עלינו להתבונן ולצפות בנורות האזהרה הבוהקות, אלה שמסמנות פילוג עמוק ומחלוקות מסוכנות. ברור שמותר לנו לחלוק ואפילו חובה עלינו להתווכח - על דברים חשובים, על השאלות הגדולות. אבל עלינו לזכור – מי שחולק עליך היום יחיה איתך כאן גם מחר. ילדיו יגדלו באותה מדינה כמו ילדיך. הם ידרשו לשמור עליה, יחדיו ולבנות את המחר שלה - יחדיו.
"על אותו קיר מיגונית במוצב נחל עוז, תחת אותה כתובת מצמררת, כתבו התצפיתניות כתובת נוספת, קטנה יותר. אף היא בצבע ורוד, וכך הן כתבו: 'הכול יהיה בסדר. אנחנו עוד נזרח'.
"אפשר וחייבים לשאת איתנו את המבט הצופה קדימה. את התקווה, את העין הצופיה ולקבל על עצמנו את האחריות - לעשות כל שביכולתנו, כדי שהתקווה הזאת תוכל להמשיך ולהתקים כאן בארצנו האהובה. אנחנו עוד נזרח".