אם מישהו היה מספר לכם שב-2022 חופשי חודשי לנוער בביתר עילית עלה 48 שקלים, וב-2025 הוא כבר עומד על-157.5, הייתם שואלים מתי הוא עבר לקו תל אביב-פריז. אבל לא, זה לא טיסת 'פירסט קלאס'. זו פשוט רפורמה בתחבורה הציבורית, משווקת היטב בשם "צדק תחבורתי", ובפועל: עוול תחבורתי לציבור החרדי.
המחירון השתגע
ניקח לדוגמה את ביתר עילית, (אשכול 2), עיר חרדית ענייה, מלאה במשפחות ברוכות ילדים ש"מטיילות למרחקים עצומים" – של שתי תחנות אוטובוס – בדרך לתלמוד תורה או לבית הספר. עד 2022, חופשי חודשי לנוער בתוך העיר עלה 48 שקלים. למבוגר – כ-85. מחיר שפוי, יחסית.
ואז הגיעה "רפורמת דרך שווה" של מרב מיכאלי, והמחירים הפכו... "שווים יותר", לפחות לארנק של משרד האוצר. נוער: 112.5. מבוגר: 225. הציבור החרדי זעם – ובצדק. נציגי הציבור הבטיחו לתקן. ואז הגיעו הרפורמות של מירי רגב.
בגרסה הראשונה של "צדק תחבורתי", יולי 2024, המחיר לנוער עלה ל-118 ש"ח. למבוגר – אותו סכום, לאחר הנחה של 50%. ואז – עדכון נוסף: נוער ומבוגר משלמים 157.5 ש"ח כל אחד. כן, גם אם אתה בן 9 וגר שתי תחנות מהמוסד שלך.
משפחה חרדית עם שישה ילדים: תעשו את החשבון
נניח זוג הורים עם שישה ילדים בביתר עילית. כולם צריכים לנסוע באוטובוס מדי יום. אז כמה זה עולה?
2022:
ילדים (6 × 48) = 288 ש"ח
הורים (2 × 84) = 168 ש"ח
סה"כ: 456 ש"ח לחודש
2025:
ילדים (6 × 157.5) = 945 ש"ח
הורים (2 × 157.5) = 315 ש"ח
סה"כ: 1,260 ש"ח לחודש
תוספת חודשית: 804 ש"ח.
תוספת שנתית? מעל 9,600 ש"ח.
תוספת נציגית? דממה.
ובכן, יאמרו המתנגדים – אבל היום זה "חופשי חודשי ארצי"! אתם יכולים לנסוע גם לראש פינה ולצפת. רק תמצאו זמן בין ההסעות לת"ת, שיעורי הבית והכביסה.
אבל כשילד גר שתי תחנות מהמוסד החינוכי שלו, למה הוא משלם כאילו הוא בדרך לחופשה באילת? זו בדיוק הטענה: כמו למכור למשפחה לחם רק במארזים של 30 כיכרות – "זה יותר משתלם, גברת!" – אבל הלחם מתקלקל עוד לפני שמישהו נוגע בו. אז למה לא להשאיר אופציה למנוי פנימי מוזל? למה לא לתת להורים לבחור?
ויאמרו הטוענים: אבל קיבלתם 50% הנחה. ובכן, אכן, קיבלנו הנחה, אך בפועל המחיר התייקר. כמו המבצעים ה"שווים" בסופר, שמספרים על ההתייקרות הבאה.
נכון, אנו מודעים לכך שבכל הענפים קיימות התייקרויות, אבל במקרה הזה משפחות רבות המשתמשות בעקביות בתחבורה הציבורית משלמות יותר מפי 3 על הוצאות התחבורה, בשלושת השנים האחרונות. זה סכום גבוה מאד ביחס לשוק ואצל משפחות ברוכות ילדים זה יכול להסתכם בעלייה של יותר מאלף שקל.
אזור 1 – רק למי שזכה בלוטו הגיאוגרפי
כאן מגיעה הבשורה האמיתית: יש מי שזוכים להנחה דרמטית נוספת. בערים שנכנסו להגדרה של "אזור 1", חופשי חודשי עולה 69.5 ש"ח בלבד! זה כולל נסיעות עד 40 ק"מ. אבל... ביתר עילית, מודיעין עילית, בני ברק, אלעד (אשכולות 1,2) – כולן מחוץ לאזור הזה. למה? כי הן מוגדרות כחלק מ"מטרופולין" ירושלים או תל אביב, גם אם בפועל אין בהן רכבת, אין בהן חניון חנה וסע, ולעיתים גם לא מדרכה נורמלית.
אבל יישוב סמוך כמו אפרת, בית לחם – דווקא נכנס. למה? כי כך הוחלט. מי שהחליט כנראה מעולם לא ניסה להעביר עגלת תאומים בקו פנימי עמוס וקטן ועוד לשלם על הנסיעה תעריף מוגדל.
וכאן נשאלת השאלה: למה מטרופולין מוגדר כקריטריון להנחה? למה תחבורה ציבורית מסובסדת (בהתייחס לסבסוד של אזור 1), לא מתחשבת בפרמטרים כמו מצב סוציו-אקונומי, רמות עוני, או מספר ילדים במשפחה? אולי הגיע הזמן להחליף קווי מטרופולין – בקווי צדק?! אולי הגיע הזמן לא להכניס קריטריונים לא מובנים בכדי לצמצם את כמות הזכאים להנחות אמיתיות?!
ומה עם נסיעות בודדות?
2022: 2.5 ש"ח
רפורמת מרב מיכאלי: 5.5 ש"ח
רפורמת מירי רגב 1: 6 ש"ח
רפורמת מירי רגב 2: 8 ש"ח (מחירים למבוגר)
נסיעה אחת גם אם למספר תחנות עלתה פי 3.2 בתוך שלוש שנים.
והנציגים החרדים?
הבטיחו. התריעו. דרשו.
ומה עשו בפועל? שתקו. אולי נסעו באוטו.
לסיכום, אם צדק תחבורתי פירושו שמי שנוסע שתי תחנות משלם כאילו נסע בין ערים, ואם הנחות של 50% הן למעשה כיסוי להתייקרות של מאות אחוזים – אז אולי עדיף לקרוא לזה "הונאת תחבורה". הציבור החרדי, במיוחד בערים כמו ביתר, לא מרגיש צדק – אלא קנס.
והשאלה שנותרת היא: מתי יקומו נציגי הציבור החרדי, ויעלו – הפעם לא על דוכן הכנסת – אלא על אוטובוס דחוס, עם שמונה ילדים ועגלת תאומים; וירגישו על בשרם מה זה אומר לשלם 157.5 ש"ח לילד לחודש כדי להגיע כל יום לקצה הרחוב? ואולי סוף סוף יעדכנו את אזור 1 כך שישקף לא את גבולות המטרופולין, אלא את גבולות המצוקה החברתית והכלכלית.
תגובת משרד התחבורה:
בניגוד לטענתכם, העיר ביתר עילית איננה מופלית לרעה. נהפוך הוא, תושבי העיר זכאים ל-50% הנחה במסגרת הרפורמה החדשה ״צדק תחבורתי״ שהביאה שרת התחבורה מירי רגב. בנוסף, הרפורמה מעניקה נסיעות חינם בכל הארץ לבני 67 ומעלה.
1. אזור 1 הוגדר ככזה שמרוחק מהמטרופולינים, ונבנה על סמך מפות תעריפים המייצגות את דפוסי הנסיעה בתחבורה הציבורית, ובהתייחס למפת הרפורמה שנעשתה במנויים החודשיים ב-2016 ועל בסיסה נבנתה גם מפת התעריפים בנסיעה ביישומוני התיקוף והתשלום.
2. ערים ואזורים המצויים בסמוך למטרופולין אינם נכללים באזור 1 ועל כן ביתר עלית, אשר לא מעט מהנסיעות ממנה למטרופולין הסמוך לה (ירושלים) מרוחקות כ- 15 ק"מ, לא נכללת באזור זה. המחיר שהיה נהוג טרום הרפורמה (כפי שצוין בשאילתא) מתייחס לרפורמת ״דרך שווה״ אשר יושמה לפני למעלה משנתיים וחצי, והתייחס לנסיעות בתוך העיר בלבד. שינוי מבנה התעריפים כפי שהונהג דאז הביא ליישור קו ובפועל למנוי חודשי שמשמש את תושבי ביתר עלית לא רק בתוך העיר אלא גם למטרופולין הסמוך לה, קרי ירושלים.
3. ברפורמה האחרונה נוספו שתי הטבות משמעותיות, אחת מהן היא מנוי חודשי ב-50% לתושבי אזורים סטטיסטיים המדורגים 1-5 בדירוג כלכלי חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואשר חלה על תושבי ביתר עלית כאמור, ובנוסף פטור גורף, כאמור, מתשלום לבני 67 ומעלה בכל רחבי הארץ.
פנינו גם ללשכת סגן שר התחבורה הרב אורי מקלב וטרם נמסרה תגובה. לכשתימסר, נפרסם אותה.
0 תגובות