במשך שנים רבות רווחת בשיח הביטחוני בישראל ההנחה שלפיה מצרים מציבה את מיטב נכסיה האוויריים ישירות מול החזית הישראלית בשל היעדר תשתיות חלופיות. אלא שמבט מעמיק על פריסת חיל האוויר המצרי מגלה מציאות אסטרטגית שונה לחלוטין ומפתיעה במיוחד.
בסיס האם המרכזי של מטוסי ה"רפאל" המצריים – שנרכשו מצרפת – הוא בסיס "ג'בל אל-באסור" (המכונה גם אל-בוריג'את), השכן עמוק בתוך שטח מצרים ומצפון-מערב לקהיר, מרחק עצום מחצי האי סיני ומגבול ישראל. בחירה זו אינה תוצאה של מגבלה טכנית, אלא ביטוי מובהק לדוקטרינה אסטרטגית רחבה.
הודות לטווח פעולה קרבי עצום של כ-2,000 קילומטרים, מטוסים הממריאים ממערב לקהיר יכולים להגיע בקלות לזירות מרוחקות כמו לוב, הים התיכון, הים האדום, מיצרי באב אל-מנדב ואפילו לאתיופיה – לכל צורך מבצעי ומבלי להזדקק לבסיסים קדמיים.
במקביל לשדרוג בסיס זה, מצרים השקיעה בשנים האחרונות מיליארדי דולרים בפיתוח רשת בסיסים מודרנית בכל רחבי המדינה: בסיסי "מרסא מטרוח" ו"סידי בראני" מול הגבול הלובי במערב, בסיס "אסואן" בדרום, ובסיס "ברניס" האסטרטגי בים האדום המאפשר שליטה מוחלטת על נתיבי השיט הבינלאומיים.
מאחורי בניין הכוח האווירי העצום הזה עומדת אסטרטגיה רב-זירתית מובהקת. ראשית, השאיפה לעצמאות אסטרטגית עוקפת את ההגבלות האמריקאיות ארוכות השנים על מכירת חימוש מתקדם, באמצעות רכש מצרפת – רפאל וטילי סקאלפ. שנית, מצרים מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים מורכבים במעגל השני והשלישי.
בהם האיומים מלוב, החות'ים בים האדום והמשבר מול אתיופיה סביב סכר הרנסאנס. לצד זאת, ולמרות הסכם השלום היציב ושיתוף הפעולה הביטחוני ההדוק עם ישראל, הממסד הצבאי בקהיר ממשיך לראות בצה"ל את קנה המידה הטכנולוגי העליון באזור – דוגמת מטוסי ה-F-35 – ואינו מוכן להישאר מאחור.
מומחי תעופה וביטחון מדגישים כי פריסת כוח הרפאל במרכז מצרים מסמלת בחירה מושכלת ומדויקת: כוח אווירי גמיש, עצמאי ובעל טווח פעולה רב-זירתי אמיתי. מי שממשיך למקד מבט בלעדי על "החזית הישראלית" בלבד, מפספס לחלוטין את התמונה האסטרטגית הרחבה של מעצמת הענק ממערב.
הפריסה המצרית משקפת גם את המציאות הגיאופוליטית המשתנה באזור. נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי הנחה לאחרונה את הצבא המצרי לשמור על "רמות הכוננות והמוכנות הקרביות הגבוהות ביותר", על רקע מה שכינה "אתגרים ותמורות אזוריות חסרות תקדים". ההנחיה ניתנה בישיבה של המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במטה הפיקוד האסטרטגי בעיר הבירה המנהלית החדשה.
על פי הודעות רשמיות מצריות, הנשיא דיבר על ההתפתחויות האזוריות והבינלאומיות והשפעתן על הביטחון הלאומי, תוך הדגשת חשיבות השמירה על מוכנות גבוהה כדי להגן על המולדת ועל משאביה. ההנחיה מגיעה על רקע מתיחות מתמשכת בכמה חזיתות – מעבר למלחמה בעזה, לאי-היציבות בים האדום ולסכסוך בסודאן, בולטת במיוחד ההסלמה בקרן אפריקה ובמיוחד היחסים המתוחים עם אתיופיה סביב סכר הרנסאנס על הנילוס הכחול.
