במהלך מבצע 'מחנות קיץ' באוגוסט 2024, חניכי קורס מ"כים פעלו בג'נין. ביום אחד, לוחם ששמו ע' וחברו הוצבו בשמירה. לפתע, שניהם זיהו דמויות חשודות בחלון. "אנחנו מכוונים את הנשק ולא רואים משהו מיוחד, רק צללים", משחזר ע'. רגעים לאחר מכן, נפתחה לעברם אש, וע' נפגע מכדור.
סגן א', אז מפקד מחלקה בגדוד 932, שמע את הירי מהקומה השנייה. "שמענו את הירי וכולנו מנסים להתאפס", הוא מספר, "ואז אני שומע צרחות מהחלון, ואני רואה את המ"כ שלי על הרצפה. משם לא עניין אותי כלום: אני דופק ריצה למטה להביא אותו".
תוך רגעים, המ"מ רץ אל עבר המדרגות כשהוא קורא לחייליו "זוז, זוז". כשהגיע לקומת הקרקע, הוא זיהה את ע' מדמם, כשחברו מגן עליו. סגן א' פעל במהירות ובנחישות: "נגב 7, בוא", הוא צעק, "אני יוצא עם חוליה, נותן רתק, ואני צריך שיעלו חבר'ה לתת גם רתק מלמעלה, ומחלץ אותם, קדימה".
בזמן שחוליה נוספת יצרה אש חיפוי מלמעלה, סגן א' והנגביסט שהוזעק התקדמו לכיוון ע' הפצוע, תחת אש כבדה. המ"מ פיקד עליהם, "תן אש תן אש!", עד שהגיעו לנקודה וחילצו את שני הלוחמים לתוך המבנה הבטוח.
כאשר נשאל מדוע סיכן את עצמו, סגן א' ענה בכנות מפתיעה: "למה עשיתי את זה? כי זה הדבר הכי חשוב לי בעולם - החיילים שלי הם הדבר הכי חשוב שיש".
החלמה וגילוי מחדש
במשך כ-20 דקות, חוליה רפואית טיפלה בע' הפצוע, בזמן שחבריו ירו לעבר המחבלים כדי לוודא שהאיום הוסר. ע' פונה לבית החולים במצב קשה: "היה לי חור כניסה ויציאה, וכשהגעתי הכניסו אותי לניתוח, ושמו לי קיבוע ברזל מהאגן עד הברך". הוא עבר שמונה חודשי שיקום, מהם ארבעה בשיקום מאושפז.
הפעם הראשונה שבה השניים נפגשו מאז האירוע הייתה שבועיים לאחר מכן, כשסגן א' וכל המחלקה ביקרו את ע' בבית החולים. רק אז, נחשף הלוחם לסרטוני הקרב והחילוץ הדרמטיים. "זה היה להבין את הכול מפרספקטיבה אחרת", הוא משתף, "כי בסוף כל מה שהיה בזווית שלי זה 4 אנשים ששמים לי ח"ע, ומשם לאלונקה".
"פתאום לראות את הסרטון, ושא' לא מחכה שנייה ואומר לנגביסט 'בוא איתי', ואז הם יוצאים זה מטורף בפני עצמו - זה אמיץ בטירוף, וגורם לך לדעת כמה החברים והמפקדים יעשו בשבילך".
"נכון שלא הספקתי לסיים קורס מ"כים", משתף ע' בסיום הראיון, "אבל ברגע הזה, הבנתי שלהיות מפקד זה לא רק לחלק פקודות, זה גם להיות הראשון שרץ לחיילים שלך כאילו הם אחים שלך, ולחלץ אותם - לא משנה מה".
0 תגובות