כמעט שנתיים חלפו מאז היום המר, בוקר שמחת תורה תשפ"ד, שבו אלפי מחבלים מארגון הטרור חמאס חדרו לשטח ישראל וביצעו את ההתקפה הקטלנית בתולדות המדינה.
המתקפה כללה פריצה ליישובים בעוטף עזה, לפסטיבל הנובה שבו השתתפו אלפים, ולכמה בסיסי צה"ל בדרום. 1,200 בני אדם נרצחו באותו יום נורא, בהם אזרחים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון – וכ-250 נוספים נחטפו לרצועת עזה.
אפילו האו"ם האנטישמי, קבע כי מדובר בפשעי מלחמה וככל הנראה גם בפשעים נגד האנושות. מאז ועד היום, אף אחד מהנוחבות הארורים לא הועמד לדין.
על פי נתונים רשמיים, לפחות 200 מחבלים מוחזקים במעצר בחשד למעורבות ישירה בטבח.
חלקם נעצרו בשטח ישראל או בסמוך לגבול כבר ב-7 באוקטובר או בימים שאחריו. מעבר לכך, מאז תחילת המלחמה עצרה ישראל כ-2,700 פלסטינים נוספים ברצועת עזה בחשד להשתייכות לחמאס או לארגוני טרור אחרים, גם אם לא השתתפו ישירות במתקפה.
רבים מהם מוגדרים "לוחמים בלתי חוקיים" לפי החוק הישראלי, מה שמאפשר להחזיקם ללא כתב אישום או משפט. במסגרת הסכמי הפסקת האש שגובשו מוקדם יותר השנה שוחררו כ-1,000 מהם, יחד עם נשים וקטינים, אך אלפי מחבלים עדיין במתקנים סגורים.
ב'ניו יורק טיימס' ניסו להבין מדוע לא נפתחו הליכים פליליים נגד הנוחבות, למרות הדיווח על משפט ראווה בסגנון אייכמן שהובטח בהקשר זה.
לפי ה'טיימס', העיכוב בפתיחת ההליכים נגד המעורבים הישירים נובע משילוב של גורמים. מיד לאחר המתקפה, פעלו כוחות הביטחון ואנשי אכיפת החוק בתנאי חירום וכאוס, כשהם מתמודדים עם היקף עצום של זירות פשע ומספר חסר תקדים של קורבנות.
לדברי מורן גז, לשעבר פרקליטה בכירה שעסקה בתיקי מעצר של חשודים, והח"כית יוליה מלינובסקי שקיבלה תדרוכים בנושא, התיעוד והראיות נאספו באופן חלקי ולעיתים פגום, והמערכת הפלילית הרגילה התקשתה להתמודד עם הכמות.
חלק מהגופות נקברו לפני שבוצעו בדיקות פורנזיות, עומס הירי בזירות מנע מהבליסטיקאים לקשר בין קליעים לנשקים ספציפיים, ועדים רבים לא מסרו עדויות בזמן - חלקם עזבו את האזור לפני שהחוקרים הגיעו אליהם.
בכנסת נשמעו טענות משני הצדדים הפוליטיים. ח"כ שמחה רוטמן מהקואליציה האשים את מערכת התביעה בחוסר יכולת להתאים את ההליכים לממדי האסון. מהצד השני טענה מלינובסקי כי גורמים בכירים עיכבו ביודעין את קידום התיקים, בין היתר מחשש לחשיפת מחדלים חמורים של הצבא והממשלה, או כדי לא לפגוע במגעים לעסקאות חילופי שבויים עם חמאס.
לדבריה, "הם לא רוצים את השיח הזה". גורמים ביטחוניים התנגדו בעבר להעברת התיקים לשלב המשפטי בשל חשש להשפעה על הלחימה בעזה, אך התנגדות זו הוסרה בהמשך, מה שאומר שהמערכת הביטחונית אינה זו לכאורה שמונעת את קיום המשפט.
במקביל, כך לפי הדיווח, הכנסת פועלת להקים בית דין מיוחד שיטפל בתיקים של המעורבים הישירים. החוק, שאושר בקריאה ראשונה במאי, קובע הקמת טריבונל מיוחד בן 15 שופטים, שיוכל לעקוף מגבלות של המערכת הפלילית הרגילה ולהעמיד את החשודים לדין בעבירת רצח עם - שעונשה מוות בחוק הישראלי.
רוטמן ומלינובסקי הם מיוזמי ההצעה, שנועדה לייעל את ההליכים ולמנוע שחרור חשודים בשל כשלים פרוצדורליים. עם זאת, ההצעה זקוקה לעוד כמה הצבעות, ותחילת המשפטים עשויה להתעכב חודשים ארוכים.
לצד ההליך החקיקתי, המידע על מצב העצורים כמעט ואינו נגיש לציבור. צווי איסור פרסום חלים על רוב המקרים, ורבים מהעצורים כלל לא מופיעים ברשומות ציבוריות. עורכי דין וארגוני זכויות טוענים להפרות חמורות של זכויות אדם - של הנוח'בות (...), תנאי כליאה קשים ומניעת גישה מספקת לייעוץ משפטי.
על פי נתוני הצבא ושב"ס שהועברו בעקבות בקשות חופש מידע, לפחות 48 עצורים מתו במעצר מאז תחילת המלחמה.
מחבלים ששוחררו סיפרו ל"ניו יורק טיימס" כי הוכו, בעטו בהם, היכו אותם באלות, בקתות רובים ובגלאי מתכות, ושניים אף דיווחו על שברים בעצמות. שלושה אחרים טענו כי נחשפו להתחשמלות במהלך חקירותיהם. הצבא והשב"כ הכחישו קיומה של "התעללות שיטתית", אך הודו כי נחקרו מקרים פרטניים, ובפברואר הוגשו כתבי אישום נגד חמישה חיילים בגין התעללות בעצור.
בינואר השנה פרסם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שני סרטונים ממתקן כליאה ברמלה, שבו מוחזקים חלק מהחשודים במעורבות ישירה בפיגוע. באחד מהם הוא נראה מצביע על שלושה עצורים כפותים בלבוש חום, ראשיהם מורכנים, ואומר: "אני לא אשכח את הרצח ואת הזוועות. תראו אותם עכשיו, איך הם פחדנים".
בסוף יולי האריכה הכנסת את הוראות השעה המאפשרות להחזיק במעצר את החשודים במעורבות ישירה בפיגוע עד ינואר 2026, מה שמעיד כי ההליכים נגדם לא צפויים להתחיל בחצי השנה הקרובה לפחות. רוטמן עצמו הזהיר בדיון כי "זו תקלה, זו בעיה", אך נכון לעכשיו, מאות מהמעורבים באירוע הקשה בתולדות ישראל עדיין לא התחילו לשלם על מעשיהם, בזמן שרוב מוחץ בישראל דורש עונש מוות עבורם.
במאמר המוסגר יש לציין כי סביר להניח שהמערכת המדינית מתקשה לקיים הליך משפטי רשמי כלפי מחבלי נוחבות - שסופו סביר להיות גזר דין מוות, בזמן ש-20 חטופים חיים עדיין מוחזקים בעזה, מחשש לחייהם.
0 תגובות