יגל הרוש: "אפילו עני שבישראל, לא יפחות משני חלילים ומקוננת" (כתובות, ד, ד)
בימי קדם נהגו העם לקונן עם החליל, שקולו יש בו כדי להביא לבכי.
ערב ט' באב, תש"פ, בין הסגרים, התכנסנו ידיד נפשי, שלמה אילן קינן, ואני להקליט את קינות ט' באב של יהודי מרוקו. בחרנו לבצע את הקינות, לצד השירה, עם חליל ה"נהי" בלבד, שקולו סגולה לשברון הלב.
מקובל במסורת יהודי מרוקו שהקינות הינן "הכתר" של המוסיקה היהודית מרוקאית. שמעתי שכנשאל על כך פעם חכם ר' מאיר אלעזר עטיה ע"ה, אמר שיהודי מרוקו בחרו לעטר את ט' באב במנגינות היפות ביותר, מתוך אמונה שעתיד יום זה ליהפך מאבל ליום טוב. ולכן לעתיד לבוא מילות הקינות יוחלפו להודיה על פדות נפשנו, אך המנגינות יישארו ונזכה לראות אותן מתמתקות.
יהי רצון שיהפכו כל הקינות לרינות, ויתהפך לשמחה אבלנו".