האבנים החשופות, הקמרונות השבורים ואריחי הרצפה ששרדו אינם רק שרידים ארכיאולוגיים קרים. הם המציאות החיה של סיפור החורבן של כולנו. מציאות שאפשר לגעת בה, להתרגש ממנה, ולהיכנס דרכה אל ימי בין המצרים מוכנים יותר. כי את חורבנה של ירושלים צריך לזכור כל יום ויום, לא רק בין המצרים ולא רק בי"ז בתמוז.
צום י"ז בתמוז, ימי תחילת החורבן, וההיסטוריה מסרבת להרפות מהמקום הקדוש ביותר לעם היהודי. כולם מדברים על החורבן, אבל במשדר המיוחד "בחצרות בית השם", שעלה לרגל הצום בהגשת יוסי עבדו, הובטח משהו אחר לגמרי. "אנחנו מדברים על החורבן, אבל הערב אנחנו עומדים לראות אותו בעיניים", פתח עבדו את המשדר. "אנחנו יוצאים למסע עוצר נשימה עמוק מתחת לאדמה, אל מעבה הר הבית, כדי לחשוף את הסודות הגדולים והקבורים של המקום הקדוש ביותר בעולם".
האורח, הרב צבי גרינשפן, מומחה להר הבית ולתגליות בעיר העתיקה, הסביר שכשם שבחודש אלול מתכוננים לימים הנוראים, כך המסע נועד להכין אותנו לתשעה באב, ולקרב את החורבן אל הלב דרך מראות של ממש.
כיום אנחנו לא רואים את הר הבית בצורת הר, עם פסגה ומדרונות. כשמסתכלים על הר הזיתים רואים פסגה ומורדות, צורה ברורה של הר. אבל כשמסתכלים על הר הבית רואים רחבה אדירה, חומות עצומות וכיפת זהב. ההר עצמו נעלם, קבור מתחת לרחבה.
"הקופסה ההפוכה" של הורדוס
אשר בהתקפה: "90 אלף בני ישיבות הפכו למשתמטים בגלל החלטות משפטיות שגויות"
כיצד נעלם ההר? הגמרא במסכת בבא בתרא מספרת שהמלך הורדוס יזם פרויקט בנייה אדיר להרחבת המקדש, כמעשה כפרה על שהרג את חכמי הסנהדרין בהכוונת בבא בן בוטא. המשנה קובעת: "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה מימיו".
הרב גרינשפן מסביר זאת בדימוי פשוט: הורדוס לקח "קופסה חלולה" והפך אותה על גבי ההר. הוא בנה ארבע חומות תמך אדירות סביב מורדות ההר, ואת החלל שביניהן מילא במערכת סבוכה של "כיפין על גבי כיפין", קומות על קומות של קמרונות וקשתות אבן שתומכות את הרחבה העצומה מלמטה.
יוסי עבדו הוסיף מהזוהר הקדוש: מעבר למבנה ההנדסי, ההתבוננות ברצפת הר הבית, על ריצפת העזרה, טומנת בחובה גם סוד רוחני עמוק. יש את המנהג המרגש בשלושת הרגלים, כאשר עולים לתצפת מגגות ישיבת "פורת יוסף" ברובע היהודי לעבר מקום המקדש וריצפת העזרה, ובאים למקום הכי קרוב שאפשר מתוך כמיהה עצומה רק כדי להסתכל על המקום. הזוהר אומר שברגע שבו אדם מסתכל על רצפת העזרה – מקום השכינה – השכינה עצמה מסתכלת עליו בחזרה באהבה.
האיש שצייר את מה שמתחת לאדמה
מאיפה יודעים על כל החללים הללו, אם איש לא היה בפנים? מעבר לתיאורים המפורטים במשנה במסכתות מידות, יומא ופרה, נכנסה לתמונה דמות מפתיעה. לפני קרוב ל-160 שנה נשלח לארץ אדם מטעם הממלכה הבריטית לרגל את השטח תחת השלטון העות'מאני. סיפור הכיסוי שלו: ארכיאולוג. שמו צ'ארלס וורן. הוא ירד למעמקים מיפה ושרטט בתכריטי עץ בדיוק את העמודים והקמרונות שתומכים בהר מלמטה. הגג שמעל הקמרונות בציור שלו הוא רצפת הר הבית עצמה.
החומות שאנו רואים כיום הן רק שבריר מגובהן המקורי. הרב הצביע על קשת רובינסון, שמעליה היה שער בגובה כארבע קומות, והזכיר את לפידי שמחת בית השואבה שהאירו את כל חצרות ירושלים מגובה של חמישים אמה. מכך ניתן להבין שפחות ממחצית גובה החומות נראה לעין כיום.
המסגד התת-קרקעי הגדול בעולם
הערבים פירקו לאחרונה את הרחבה העליונה של הר הבית, שברו את הקמרונות המקוריים מימי המקדש, ופינו את ההריסות במשאיות. מתחת לרצפה נחשפו עשרות שורות של קמרונות עתיקים, ושם נבנה המסגד התת-קרקעי הגדול ביותר בעולם.
ביום שישי האחרון של הרמדאן הצהירו הערבים שהגיעו 250 אלף איש להר הבית. "הייתי על אחד הגגות והסתכלתי", סיפר הרב. "אולי עשרת אלפים, חמישה עשר אלף. איפה כולם?". כל הערבים מתחת לאדמה - על גבי השטיח האדום הענק שנפרש על רצפת החלל העצום שתחת הרחבה, המקום מתמלא באלפי ערבים. ובאופן מצמרר, העמודים שתומכים באותו חלל נושאים בבירור את חותם "הסיתות ההרודיאני", בדיוק כמו אבני הכותל המערבי. אותם עמודים ממש מימי המקדש משמשים כיום בסיס למסגד.
חורבן בתוך חורבן
הביזוי לא עצר שם. לפני כעשרים שנה פינו הערבים עשרות טונות של עפר מהר הבית והשליכו אותן לנחל קדרון. מתנדבים מסורים בפרויקט "סינון העפר" מסננים את החול ומגלים שם ממצאים נדירים מימי בית ראשון ושני, וביניהם אריחי רצפה צבעוניים מהמקדש, מרהיבים ביופיים גם כשהם שבורים, שזורים זה בזה בדוגמאות גיאומטריות מופלאות. חורבן בתוך חורבן, שנועד לעורר אותנו לכיסופים וגעגועים אל גילוי השכינה מחדש.
"כל הקדוש מחברו, חרב יותר מחברו"
את המסע המטלטל חתם הרב צבי גרינשפן בציטוט ממכתבו של הרמב"ן שכתב מירושלים לפני קרוב ל-760 שנה מילים שנחרטות בלב: "כל הקדוש מחברו, חרב יותר מחברו, וירושלים יותר חרבה מן הכל". ככל שהמקום קדוש יותר, כך עומק החורבן שניכר בו גדול יותר. דווקא ההרס מעיד על הקדושה, ודווקא מוליד את הגעגוע והכיסופים.
הרמב"ן חתם את אגרתו במשפט שבו בחר יוסי לנעול את המשדר כולו: "מי שזיכנו לראותה בחורבנה, יזכנו לראות אותה בשוב אליה השכינה במהרה".
0 תגובות