במשדר המיוחד "ברכת השנה" של "כיכר השבת", יוסי עבדו מארח את הרב יוסף חיים אוהב ציון לשיחה מקיפה ומעשית לקראת ראש השנה תשפ"ז. במהלך התוכנית עוברים השניים שלב אחר שלב על כל מה שצריך לדעת לפני יום הדין: מה עושים כבר בערב ראש השנה, אלו סגולות ומנהגים מובאים בספרים, מה מכוונים במקווה ובתקיעות, איך מתכוננים נכון לתפילות, מה אוכלים בסימנים, מתי מותר לישון, מה מבקשים ב"איה מקום כבודו" ואיך נראה ראש השנה שחל בשבת בלי שופר ביום הראשון?
הרב יוסף חיים אוהב ציון עבר עם יוסי עבדו על עשרות הלכות, מנהגים, הנהגות וסגולות שהובאו בספרי הפוסקים והמקובלים. בתחילת הדברים הביא הרב ביטוי מעולם החסידות: "24 ועוד 24". ארבעים ושמונה השעות של ראש השנה הן, לדבריו, בבחינת "המוח של ימות השנה", והאופן שבו האדם מתפלל, מתנהג ושומר על מידותיו בשעות הללו מקרין על השנה שנפתחת.
כדאי להבהיר מראש: במדריך הזה יש הלכות, מנהגים, הנהגות וסגולות קבליות, ולא כולם באותה דרגת חיוב. במקום שיש מחלוקת מעשית, בפרט בדיני שבת, נדרים, מקווה ושמות קודש, כל אדם ינהג לפי רבותיו ומנהג ביתו.
עוד לפני הסגולות: לעשות "בדק בית" לשנה שעברה
ההכנה הראשונה שעליה דיבר הרב אינה עולה כסף ואינה דורשת שום חפץ. היא מתחילה בתשובה. בשם השל"ה הקדוש הובא הרעיון שכשם שלפני פסח בודקים ומבערים את החמץ, כך חודש אלול הוא זמן לערוך בדיקה אמיתית של המעשים.
יוסי עבדו סיפר על טבלה שמפרסם המקובל הרב בניהו שמואלי ובה אפשר לסמן יום אחר יום במה האדם התקדם ובמה עדיין נדרש תיקון: תפילה, ברכות בכוונה, דיבור, כעס ומידות. במקום לומר באופן כללי "השנה אתחזק", עוברים סעיף אחר סעיף.
רבי חיים פלאג'י כותב ב"מועד לכל חי", סימן י"ב אות ב', להרבות בלימוד תורה בליל ערב ראש השנה וביום. במשדר הוזכר גם סדר של רבנו יוסף חיים, בעל הבן איש חי, הכולל תפילות, סדר של אותיות התורה ותפילה לחשוכי בנים, ולאחר מכן לימוד גמרא, משנה, זוהר או הלכה, כל אדם במה שלבו חפץ.
התרת נדרים: גם מנהג טוב עלול להפוך לנדר
בערב ראש השנה נהגו ישראל לעשות התרת נדרים. במשדר הובאו נוסחי "התרת קללות" הירושלמיים ונוסחים מורחבים המיוחסים לחיד"א, שבהם מוזכרים לצד נדרים גם קללות, חרמות, נידויים, נזיפות, שמתות וחלומות.
הרב הזכיר שגם מי שאומר לעצמו "מעולם לא נדרתי" אינו בהכרח מחוץ לתמונה. מנהג טוב שאדם קיבל על עצמו וחזר עליו שלוש פעמים, בלי לומר "בלי נדר", עלול לקבל תוקף מחייב. בשם "אור לציון" הובא גם שבמקרים המבוארים בפוסקים יכולה אישה שאינה מגיעה להתרה למנות את בעלה בעניינים שבהם השליחות מועילה.
"כי תבוא": 11 הפסוקים והכרוז שיוצא ברקיע
אחת הסגולות הבולטות של ערב ראש השנה היא קריאת תחילת פרשת הביכורים. רבי חיים פלאג'י מביא ב"מועד לכל חי", בשם רבי יוסף מורדוך מסלוניקי בספר "נפש יוסף", את הסגולה לקרוא מדברים כ"ו, פסוק א', "והיה כי תבוא אל הארץ", ועד "והגר אשר בקרבך", שהוא סוף פסוק י"א.
לכן כדאי לקרוא את הסדר הוא דברים כ"ו, א'-י"א, 11 פסוקים. במקור מובאת לשון מיוחדת על כרוז היוצא ברקיע ומחילת חובותיו הרוחניים של הקורא. הרב אף הציע שגבאי בית הכנסת יזכיר לציבור בערב החג: "רבותיי, לקרוא עליית ראשון של כי תבוא".
אלא שהרב ביקש לקחת את הסגולה אל מעבר לנוסח. פרשת הביכורים היא קודם כל שיעור בהכרת הטוב. לפני שאדם פותח רשימת בקשות לשנה החדשה, הוא אמור לעצור ולראות מה כבר קיבל: בריאות, ראייה, שמיעה, משפחה, חיים. לפני רשימת הבקשות, רשימת התודות.
הסכין לפרנסה: מה קונים, מה משחיזים ומה לא נותנים במתנה
בספר "סגולות ישראל", שחיבר רבי שבתי ליפשיץ, מובאת בשם רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב סגולה לקנות בערב ראש השנה סכין חדשה ולהשחיז אותה, כסגולה לפרנסה.
לפי הדברים שהובאו במשדר, עדיף שהסכין תהיה חדה, חלקה וללא פגימות, ויש שהעדיפו סכין שאינה משוננת. אין משמעות מיוחדת לגודל הסכין או לסוג המתכת. בזמן ההשחזה מכוונים בפשטות: שתהיה פרנסה טובה.
בחשבון הקבלי שהובא, סא"ל עולה בגימטרייה 91, כמניין פא"י, ראשי התיבות של "פותח את ידיך". סופי התיבות של "פותח את ידיך" הם חת"ך, ואלה הם שמות הפרנסה. יוסי עבדו הביא כי הרב כדורי היה כותב או חורט את השמות האלה על הסכין.
בספר "מעשה יחיאל" מובאת קבלה מן החוזה מלובלין להיות בראש השנה עם סכין חדה וחלקה בכיס. במשדר נאמר שיש גם מי שמטבילים את הסכין ולאחר מכן משתמשים בה בבית.
ומה לא עושים? לפי המסורות שהוזכרו בשם הבעל שם טוב ורבי נחמן, לא נותנים סכין במתנה.
במשדר הוצג גם כתב יד מתוך "קדושת יצחק" שיוחס לרב יצחק כדורי, ובו שמות וכוונות לפרנסה, לצד הברכה "יזכה לשנה טובה ופרנסה טובה". הרב עצמו הזהיר שיש לברר היטב לפני כתיבת שמות קודש על כלי שעלול להימחק או להתבזות. לגבי פסוקים שאנשים נוהגים לומר בעת קניית הסכין, הרב אמר מפורשות: "אני לא מצאתי לזה מקור".
פדיון נפש ק"ס הפרוטות: 160, כמניין "צלם"
רבי ששון בן משה פרסיאדו מביא ב"שמן ששון", בשם "בית מועד", שרבי חיים ויטאל נהג בערב ראש השנה למנות ק"ס פרוטות, 160 פרוטות, ולשמור אותן. בערב יום הכיפורים היה חוזר על הפדיון, ולפני סוכות מחלק את הכסף לעניים. במקור מופיעה הלשון: "והעושה פדיון זה באופן זה, בוודאי שמשלים שנתו".
במשדר הוזכר שיעור של כארבעה גרם כסף, שבאותה עת הוערך בכ-31 עד 35 שקלים וכך שמע הרב מפי הגאון רבי בן ציון מוצפי. הסכום משתנה לפי מחיר הכסף. מי שיכול, נאמר במשדר, יעשה את הסדר אצל תלמיד חכם או מקובל הבקי בו; מי שאינו יכול, יכול להפריש את הסכום לפי הסדר שבו הוא נוהג.
יוסי עבדו הרחיב על ה"צלם": ק"ס, 160, הוא בגימטרייה צלם. לפי ההסבר הקבלי, הצלם הוא מעין לבוש רוחני המקשר בין הנשמה לגוף, והעוונות עלולים לפגום בו. וזה גם המנהג לעשות פדיון לחולים, מתוך תפיסה קבלית של חיזוק הצלם וההשגחה, כמובן לצד תפילה, צדקה חזרה בתשובה, או התחזקות. הזזת מטבעות אינה תחליף לתשובה - הפדיון אמור להצטרף לתהילים, צדקה, תיקון המעשים וקבלה לעתיד.
בכל מקרה, הסגולה בשם מהרח"ו העושה פדיון נפש בערב ראש השנה ובערב כיפור משלים שנתו!
תענית דיבור, אבל לא פנטומימה בבית
מנהג התענית בערב ראש השנה מובא בפוסקים, ובמשדר הודגש שמי שמקבל על עצמו תענית יחיד צריך לקבל אותה מראש. למי שקשה לצום יום שלם הוזכרה לפי מנהגים מסוימים אפשרות עד חצות, ומי שאינו יכול לצום יכול להתחזק בתענית דיבור.
הרב הזכיר את רבי יצחק אלפייה ואת מעלת תענית הדיבור, ובפרט אצל מי שיושב ולומד ונוטה להפסיק באמצע לדברי חולין.
יש אף שנוהגים תענית דיבור לאורך ראש השנה, אבל אם אשתו של אדם מתרגזת משום שהוא מסרב לדבר, הוא לא אמור לעבור לתקשורת בפסוקים וברמזים. תענית דיבור אינה אמורה להרוס שלום בית. בבית הכנסת, לעומת זאת, הדגיש הרב מאוד את הצורך להימנע מדיבורי חול.
קברי צדיקים: ללמוד מהצדיק, לא רק לבקש לידו
מנהג נוסף של ערב ראש השנה הוא העלייה לקברי צדיקים. הרב הזכיר את המהרי"ל ואת המנהג לבקש מן הקב"ה רחמים בזכות הצדיקים, ולא להפנות את התפילה אל הצדיק עצמו.
במשדר הובא גם "חסד לאברהם", המתאר על פי הקבלה את התועלת שנעשית לנפש הצדיק כאשר לומדים ומתפללים על קברו. הוזכרו גם דברי הזוהר על הקשר שבין החיים לנפטרים ועל הנפשות ה"שומעות מאחורי הפרגוד".
מכאן הגיעה עצה מעשית: מי שנוסע לקברו של צדיק, ייקח איתו קטע מתורתו של אותו צדיק וילמד שם. כך "שפתותיו דובבות בקבר", והעלייה אינה נשארת רק ביקור במצבה.
הפרשת חלה ושליחת מנות לעניים
במשדר דובר על הפרשת חלה בערב ראש השנה. הבן איש חי עצמו כותב על אישה שאינה מפרישה בדרך כלל שתשתדל לקיים את המצווה בעשרת ימי תשובה, ולכן ערב ראש השנה בהחלט יכול להיכלל בכך, אך המקור אינו מוגבל דווקא לערב החג. בשידור הוזכר שיעור של כ-1.560 ק"ג בשם מרן הרב עובדיה יוסף.
לצד החלה הובא מנהגו של בעל ה"פרי חדש" לשלוח מנות לעניים בערב ראש השנה, על יסוד הפסוק "ושלחו מנות לאין נכון לו". אם מכירים משפחה או אברך שנכנסים לחג בדוחק, זו הזדמנות לדאוג שהשולחן שלהם יהיה מלא עוד לפני שאנחנו מבקשים שפע לעצמנו.
חמש הטבילות: מה מכוונים בכל פעם?
הבן איש חי, שנה ראשונה פרשת ניצבים, מפרט חמש טבילות נפרדות, ולכל אחת כוונה שונה:
- טבילה ראשונה, טהרה מקרי וטומאה: להיכנס ליום הקדוש בטהרה. במשדר הודגש במפורש עניין הטהרה מטומאת קרי.
- טבילה שנייה, תיקון הכעס: לכוון לתקן את פגם הכעס. הרב הרחיב מדברי האר"י ב"שער רוח הקודש" על חומרת הכעס ופגיעתו בכל קומת האדם.
- טבילה שלישית, מיתוק הדין: לכוון "למתק הדין והגבורה בחסדים", כאשר המים מסמלים את מידת החסד.
- טבילה רביעית, הפרידה מהשנה הקודמת: לפשוט את "בגדי החול" ולכוון "תכלה שנה וקללותיה".
- טבילה חמישית, קבלת קדושת השנה החדשה: לקבל את הארת קדושת יום הזיכרון ולכוון "תחל שנה וברכותיה".
יוסי הציע להכין פתק קטן עם חמש הכוונות לפני הכניסה למקווה. זו בדיוק רשימה שקל לשכוח בטבילה השלישית.
במשדר הוזכר גם מנהג של 16 טבילות, כמניין "מקוה" במספר קטן, וכן מסורת בשם רבי סלמן מוצפי לטבול בזמן שבו כבר ניכר שהטבילה היא לכבוד החג. הוזכר גם שיש נוהגים לטבול קנ"א טבילות בכ"ח באלול והקדימו זאת כדי לא להטריח את הציבור. ההידור אינו אמור לבוא על חשבון האנשים שממתינים בתור.
הבן איש חי מוסיף למי שאינו יכול להגיע למקווה גם אפשרויות של תשעה קבין וסדר ארבעים נטילות.
הטבילה בבוקר, המים החמים והשבת
הרב הדגיש גם את מעלת הטבילה בבוקר ראש השנה. השנה, כשהיום הראשון חל בשבת, עלתה שאלת המים החמים. במשדר נאמר שלפי הפסיקה שהובאה בשם מרן הרב עובדיה יוסף, לספרדים אין לטבול בשבת במים חמים, ואילו ביום השני, שהוא יום טוב, הדין שונה.
לגבי מים פושרים נאמר שיש דיון באחרונים מה בדיוק מוגדר "פושר", ולכן אין לקבע מספר מעלות אחד כפסיקה לכל הציבור.
המנחה האחרונה: לתקן תפילות של שנה שלמה
הבן איש חי, "מטה אפרים" ורבי אברהם חמווי הובאו במשדר על מעלתה של תפילת המנחה האחרונה של השנה. לפי הדברים שהובאו, יש בה כוח להעלות ולתקן תפילות שהתפלל אדם במהלך השנה בחוסר כוונה או שלא בזמנן.
הרב הזכיר גם את אדם הראשון, משה רבנו בזמן חטא העגל ואליהו הנביא בהר הכרמל בהקשר של תפילת מנחה. ההמלצה הייתה שלא להשאיר אותה לרגע האחרון, אלא להתפלל במתינות, אפילו מנחה גדולה, ומי שיכול להגיע לכותל המערבי, מה טוב.
ריבוי אור: להכין כבר ביום שישי את שתי מערכות הנרות
הרב הזכיר מנהג להרבות אור בבית ובבית הכנסת כסימן ל"שנת אורה", ואפילו הציע להדליק נברשות או פרוז'קטורים שלא משתמשים בהם בדרך כלל.
יוסי סיפר על מנהגו האישי להדליק שישה נרות כנגד ייחוד נר, וכן על פמוטים גדולים שמולאו בשמן והמשיכו לדלוק עד למחרת. השנה המליץ הרב להכין כבר ביום שישי שתי מערכות נפרדות של נרות, ליום הראשון וליום השני, ובפרט למי שמדליק בשמן זית. כך לא נתקעים במעבר משבת ליום טוב בשאלות של פתיל צף, שפיכת מים או הדבקת נר שעווה.
אם החור בפתיל הצף סגור, נאמר במשדר בשם מרן הרב עובדיה זצוק"ל שאין לפתוח אותו בגלל חשש "מתקן כלי"; גם חימום בסיס נר כדי להדביקו עובר באיסור ממרח.
הסימן החשוב ביותר: לא לכעוס
לפני התמר, הרימון והתפוח, הבן איש חי מזהיר מן הכעס. אפילו אם אדם חוזר מבית הכנסת והשולחן אינו מוכן, לא יתקוטט ולא יכעס.
הרב סיפר על אמו של הרב מוצפי, שהדליקה בתחילת נישואיה נרות רבים כל כך עד שחכם סלמן מוצפי התקשה לישון, אך לא העיר לה מפני כבוד היום.
אחר כך הגיע הסיפור על רבי יהודה פתיה: מנורת השמן נשפכה, הרבנית החליקה עם האוכל, מה שנשאר כמעט נלקח בידי החתול, ורבי יהודה הבין שהניסיון האמיתי של הלילה הוא לגרום לו לכעוס. הוא החליט לשיר ולשמוח, ולפי המסורת שסופרה אמר לאחר מכן שלא הייתה לו שנה מוצלחת כאותה שנה.
סדר הסימנים: מה אומרים על כל מאכל?
- תמר: "שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".
- רוביא או לוביה: "שירבו זכויותינו", ובמנהג בגדד מוסיפים "ותלבבנו".
- כרתי: "שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".
- סילקא: "שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו".
- קרא: "שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו", ובבן איש חי מובאת כוונת קר"ע.
- רימון: "שנהיה מלאים מצוות כרימון".
- תפוח: בקהילות אשכנז נהגו תפוח בדבש; ומנהג בגדד הוא תפוח מבושל בסוכר ובקשה לשנה טובה ומתוקה.
בשידור הובא גם הטעם הקבלי להעדפת הסוכר אצל הספרדים, חכמי בבל ויוצא עירק, כאשר "דבש" בגימטרייה ש"ו, ובצירוף י"ד פרקי אצבעות התוקע מתקבל החשבון של ש"ך דינים.
אם ילד אינו אוהב אחד מן הסימנים, הרב הציע שאפשר לפחות להראות לו את המאכל ולומר את ה"יהי רצון". אין טעם לבקש "שירבו זכויותינו" ובאותה נשימה לפתוח מריבה על גרגר לוביה.
חבוש, אתרוג, חמוץ, חריף ואגוזים
בשידור הוזכר חבוש מבושל בסוכר, לצד מנהג של מי שנמנעים ממנו בגלל "חבוש בבית האסורים". הרב אמר שלא מצא לכך מקור.
בלילה השני יש הנוהגים להביא אתרוג כפרי חדש, ורבי חיים פלאג'י מזכיר מנהגי אתרוג. עם זאת, הבן איש חי כותב שאם נזדמן פרי חדש טוב להניחו בשעת "שהחיינו", אך אין צורך לרדוף אחריו.
הבן איש חי כותב להימנע ממאכלים חמוצים. לגבי חריף, הוזכרו במשדר מנהגים שונים ומרן הרב עובדיה יוסף שהקל. לגבי אגוזים הוזכרה הגימטרייה של "חטא" והאמרה בשם הרבי מקוצק שהעיקר הוא להיזהר מן החטא עצמו שגם הוא בגימטריא חטא.
ראש כבש, עז וריאה: הסימנים הפחות שגרתיים
הבן איש חי כותב להביא ראש כבש ולומר "שנהיה לראש ולא לזנב", תוך הזכרת עקידת יצחק. אם אין ראש כבש, הוא מזהיר שלא לבחור בראש עז, וקושר זאת לדברי הזוהר בפרשת תצווה דף קפ"ה על "דינא קשיא". במשדר הוזכר שאף לא נכון לגדל עז בבית בימים הללו. הובאו גם תחליפים שנהגו בהם, ובהם ראש עגל, ראש דג או ראש תרנגול.
ויש גם ריאה. רבי חיים פלאג'י כותב ב"מועד לכל חי" שנהג לאכול ריאה ולומר "ראה נא בעניינו וריבה ריבנו..." ולכוון בראשי התיבות רנ"ב. הוא מצטט את הטור על מנהג אכילת הריאה, את הכלבו, שקושר אותה לכך שהיא "מאירה את העיניים", ואת רבי מסעוד אלפסי בספר "משחא דרבותא", שפירש שהריאה הקלה היא סימן לכך שתהא השנה קלה ולא תהיה על האדם כמשא כבד.
אורחים, מתנות ושני מלאכים שמקשיבים לברכות
הרב מנה בשם הספרים מעלות רבות להכנסת אורחים בראש השנה: ברכה בפרנסה, הכרעת הכף לזכות, הצלה מגזרות ומעלה גם לחשוכי ילדים. יוסי הוסיף רעיון אישי, לתת מתנות קטנות לבני המשפחה, פשוט כדי לפתוח לבבות.
בשידור הובאה גם מסורת בשם הצמח צדק על שני מלאכים המלווים את האדם ושומעים את הברכות שאנשים נותנים זה לזה בליל ראש השנה. לכן המליץ הרב לא להסתפק ב"שנה טובה" אוטומטית, אלא שאבא יברך את הילדים, הילדים את ההורים והאחים זה את זה, בניקיון הלב.
דגים, סעודה שלישית, מלח וסוכר
בשאלת הדגים הובאה דעה הנמנעת מהם משום "דאגה", ולעומתה מנהגים רבים שאוכלים אותם כסימן לפרייה ורבייה. השנה, מאחר שהיום הראשון שבת, הביא הרב בשם רבי חיים פלאג'י שמי שרגיל לאכול דגים לכבוד שבת לא יבטל את מנהגו. הרב הוסיף בחיוך את הדרשה שלו שלפיה יתבאר מה ששגור בפי כל "האוכל דג ביום דג ניצול מדג" הכוונה "מדין גלגול".
בסעודה השלישית צריך השנה לתכנן מראש: שבת מסתיימת ומיד נכנס ליל היום השני. במשדר הוצע להתפלל מנחה סביב 14:00 ולסיים את הסעודה לפני 15:20, אך השעות משתנות לפי המקום והלוח. העיקר הוא לאכול סעודה שלישית בלי להגיע לסעודת הלילה השני שבעים לחלוטין.
בעניין החלה הזכיר יוסי את מנהג ביתו לטבול במלח וגם בסוכר. לפי המסורת שהביא בשם רבי סלמן מוצפי, טובלים תחילה במלח, שלוש פעמים, ומוסיפים סוכר. במשדר נאמר שהמנהג נמשך מראש השנה ועד שמחת תורה ואף בשבת בראשית.
אחרי הסעודה הוזכר לימוד ארבעת פרקי מסכת ראש השנה, ובברכת המזון יש לזכור לומר ביום טוב "מגדול ישועות מלכו".
להשכים, לקרוא "כתר מלכות" ולא לדלג על "אדון עולם"
הרב הביא בשם החיד"א את סימן "אברהם" לחמש השכמות מיוחדות, ובהן ראש השנה. העיקר המעשי הוא לקום מוקדם, גם אם התפילה מתחילה מאוחר, ולהקדיש זמן ללימוד.
הוזכרו "כתר מלכות" של רבי שלמה אבן גבירול, נוסח של הבן איש חי ונוסח של הרדב"ז. מי שאינו מתחבר יכול לקרוא תהילים או ללמוד גמרא.
בשם "מטה יהודה" הובאה גם ההנהגה לקום בעלות השחר, לצד הדיון בשיטות השונות של זמן עלות השחר.
הרב הקדיש מקום מיוחד ל"אדון עולם", והזכיר את "מטה משה" ואת רב שרירא גאון על מעלת אמירתו לפני התפילה. עוד הוזכר הפיוט "האדרת והאמונה לחי העולמים", וכן הזהיר הרב שלא לדלג על סדר הקרבנות.
בכי, התרגשות ולימוד המחזור לפני החג
במשדר הובאה המחלוקת בין כתבי האר"י, שבהם יש מעלה לבכי בראש השנה, לבין הגר"א, שהתנגד לעורר בכי. מרן הרב עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה הובא כמיישב: לא לעורר את עצמו בכוח לבכי, אך אם דמעות באות מאליהן מתוך תחנונים והתעוררות, אין בכך בעיה, או אם הוא בוכה מתוך התרגשות וכיסופים ורגש להשם.
כאשר אדם מרגיש פתאום התרגשות מיוחדת בתפילה, ראוי לעצום את העיניים ולהרהר בתשובה, ולכוון במחשבה לבקש מהקב"ה עצמו שישפוט אותו ברחמים.
מעל הכול הייתה המלצה פשוטה: ללמוד את המחזור לפני ראש השנה. להבין מראש את "ובכן תן פחדך", "וידע כל פעול", "ויבין כל יצור" ואת שאר נוסח התפילה, במקום להתחיל ללמוד פירושים בזמן שהחזן כבר ממשיך הלאה.
עליות לתורה והסגולות לחשוכי ילדים
הרב אמר שיש מעלה בכך שאדם ישתדל לקבל עלייה לתורה באחד מימי ראש השנה, אבל אם נוצר ויכוח, עדיף לוותר.
לחשוכי ילדים הוזכרו קריאת "וה' פקד את שרה", הפטרת חנה ביום הראשון, וכן סגולה לעלייה הרביעית ביום השני, שבה נאמר "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך...".
הרב ביקש מן הציבור שלא להפוך את העליות הללו למלחמת הצעות מול מי שמצפה שנים לילדים. לפעמים הוויתור שלכם הוא הסגולה שלכם.
שינה בראש השנה: מתי אפשר לנוח?
הרמ"א מביא את המנהג שלא לישון ביום ראש השנה, ובמשדר הובא בשם "מטה יהודה" הטעם של "מאן דדמיך בריש שתא, דמיך מזליה". הבן איש חי כותב שמי שמוכרח לנוח יתאפק עד לאחר חצות.
במשדר הובאה מחלוקת בין "שמן ששון", שהחמיר יותר ביום הראשון, לבין כף החיים, שהקל לאחר חצות.
השנה נוסף חידוש בשם רבי שמואל אויערבך: מאחר שהיום הראשון חל בשבת ואין בו תקיעות, יש מקום לומר שהקפידה על השינה אינה נאמרת באותה צורה. הרב יוסף חיים אוהב ציון הדגיש שמדובר בשיטה מסוימת, ולא בפסק מוסכם.
כשהשופר שותק, השבת נעשית הסנגור
חז"ל גזרו שאין תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת, מחשש לטלטול השופר ברשות הרבים. אבל הרב הביא את רבי יעקב אטלינגר, בעל "ערוך לנר", שבספרו "מנחת עני" מסביר בדרך דרש שכאשר ישראל מוותרים על השופר מפני קדושת השבת, השבת עצמה עומדת לזכותם.
מכאן באה הקריאה המרכזית של המשדר: השנה להקפיד במיוחד על שמירת שבת, לקבל אותה מוקדם, להוסיף מחול על הקודש ולהיזהר בפרטי בורר, בישול ושאר המלאכות.
הרב חיבר בכאב את הדברים לאירועי 7 באוקטובר ואמר: "ראינו כבר מה שקרה בשביעי לאוקטובר... היו מסיבות וחילול שבת", ומתוך כך קרא להתחזק במיוחד בשבת שבה אין שופר.
ומה עושים במקום השופר? מכוונים במיוחד במלכויות, זכרונות ושופרות, ולומדים בשבת על הלכות השופר ומשמעותו. הרב הזכיר את "יסוד ושורש העבודה", "יסוד יוסף" והזוהר.
היום השני: 270 הטרומיטין והכוונות בתקיעות
"טרומיטין" הן יחידות קול, ובחשבון שהובא במשדר 30 קולות הם 270 טרומיטין.
- תקיעות דמיושב: לכוון כנגד יצר עבודה זרה ואביזרייהו.
- תקיעות שבלחש, למנהגים התוקעים: לכוון כנגד גילוי עריות ופגמי הקדושה.
- תקיעות חזרת הש"ץ: לכוון כנגד שפיכות דמים.
- הקולות שבקדיש תתקבל: במשדר הובאה כוונה כנגד לשון הרע.
אחרי כל החשבונות הביא הרב את דרשת הרש"ש: בזמן השופר צריך לשוב בתשובה. אחרת, כדבריו, אפשר להישאר עם "נגן המנגן בכינור", צליל יפה בלי שינוי פנימי.
"איה מקום כבודו": שלוש בקשות, אחת לבחירה
בכתבי האר"י ובספר "נגיד ומצווה" מובאת סגולה מיוחדת בזמן "איה מקום כבודו" במוסף - לבקש אחד משלושה דברים.
- עושר מופלג לעבודת ה': שפע שיאפשר תורה, פרנסת המשפחה וחיים של עבודת ה' ביישוב הדעת.
- בנים צדיקים וחכמים: זו אולי הבקשה הגדולה מכולן.
- השגת רוח הקודש: לא ידיעת עתידות, אלא קדושה, השגה והבנה עמוקה יותר בתורה.
יוסי סיפר שבבית הכנסת שלו הוא מדפיס את הכוונות בצבע אדום, עם הכוונות של "קישוטי כלה", כדי שהמתפללים יוכלו להסתכל בזמן "איה".
למה מבקשים במחשבה?
במשדר הוזכר רבי אברהם הכהן מסלוניקי, שתמה כיצד אפשר להכניס בקשות פרטיות באמצע "כתר". בשם רבי סלמן מוצפי הובאה ההנהגה לא לומר את הבקשה בפה אלא לכוון אותה במחשבה.
יש אלו שמכוונים בתפילת ראש השנה אחת בקשה אחת, בתפילה למחרת מכוונים בקשה שניה, וכיפור בקשה שלישית. ובנעילה את כולם, וכמו שהרב אמר אולי כדי להתמקד בכל התפילות בבקשה אחרת.
הרב השיב שלפי המסורת ששמע מהרב בניהו שמואלי נכון יותר לבחור בקשה אחת מרכזית ולהתמיד בה. לגבי נעילה הוזכרה גם דעה ב"תשובות והנהגות", אך הרב הסתייג ואמר שבפרטי הקבלה יש להיצמד לחכמי המקובלים.
התשליך: לא זורקים את העבירות למים
במקום שיש עירוב, נאמר במשדר שעושים את התשליך בשבת לאחר מנחה. המקובלים היו עושים אותו כחצי שעה קודם השקיעה, ובישיבת בית אל אף נהגו להשתמש בגיגית מים במקום לצאת לנהר.
הרב הדגיש שהתשליך אינו פעולה קסומה שבה העבירות עוברות אל הדגים. המים והדגים נועדו לעורר לתשובה. אחד הטעמים שהובאו הוא שכמו שדג עלול להיתפס במצודה בלי לדעת, כך האדם צריך לזכור שהוא עומד בדין.
הוזכרה גם תפילת החיד"א, ובה בקשות בין השאר על אסורים בבית האסורים ועל נשים המקשות ללדת.
סגולה נוספת, לפני סיום המשדר הביא הרב סדר נוסף מספר "לשון חכמים" של רבנו יוסף חיים, לח' או לט' בתשרי: כותבים על נייר נוסח של מחיקת החובות והעוונות, קוראים אותו ליד ים או נהר, קושרים אבן ומשליכים למים תוך אמירת הנוסח המובא שם. הרב דייק שהסדר המסוים הזה הוא בח' או בט' בתשרי, ולא סתם בכל אחד מעשרת ימי תשובה.
סדר היום בקצרה: מה עושים ומתי?
- לפני החג: תשובה, תורה, התרת נדרים, קריאת "כי תבוא", סכין ופדיון למי שנוהג, צדקה ושליחת מנות לעניים.
- בערב ראש השנה: תענית למי שנוהג, בית עלמין וקברי צדיקים, מקווה וחמש הכוונות, תפילת מנחה אחרונה.
- לפני כניסת השבת: להכין את מערכות הנרות לשני הימים ולהרבות אור.
- בליל החג: להיזהר מכעס, סדר הסימנים, ברכות למשפחה, הכנסת אורחים, מסכת ראש השנה ומלח וסוכר לפי המנהג.
- בבוקר: להשכים, ללמוד, "כתר מלכות", "אדון עולם", קרבנות ותפילה בכוונה.
- ביום הראשון: אין שופר, ולכן הדגש הוא על שמירת השבת, מלכויות, זכרונות ושופרות ולימוד ענייני השופר.
- ביום השני: תקיעות השופר והכוונות.
- במוסף: לכוון ב"איה מקום כבודו" לאחת משלוש הבקשות.
- לאחר מנחה: תשליך לפי מנהג המקום.
- בח' או בט' בתשרי: הסדר הנוסף של "לשון חכמים" למי שנוהג בו.
אחרי כל הסגולות, נשאר הדבר הפשוט ביותר
אפשר להגיע לראש השנה עם סכין חדשה, ק"ס פרוטות, רימון, תמר, ראש כבש ודף מודפס ל"איה". אפשר לטבול חמש פעמים וללמוד את חשבון הטרומיטין. אבל הסכין אינה תחליף לפרנסה ביושר, הפדיון אינו תחליף לתשובה, התשליך אינו מוחק עבירות והסימנים אינם מתקנים כעס.
והשנה, כשהשופר שותק ביום הראשון, הדברים מקבלים משמעות חזקה עוד יותר. לפעמים הסגולה הגדולה ביותר היא שבת שמקבלים בזמן, תפילה שלא ממהרים בה, כעס אחד שבולעים, אדם אחד שמזמינים לשולחן וברכה אחת שאומרים באמת: לשנה טובה תכתבו ותחתמו.
קרדיטים >>>
- תחקיר והגשה: יוסי עבדו
- צילום: נריה סעדיה
- עיצוב אולפן: ידידה כהן
- עריכה: דוד והבה
- בימוי: אבי לודמיר
0 תגובות