בן ג’ורדן, מוזיקאי ויוטיובר אמריקאי, הצליח לאחרונה להדגים לראשונה העברת מידע דיגיטלי באמצעות זיכרונו של יצור חי - הזרזיר (European Starling). תיעוד הניסוי מעורר עניין הן בקהילה המדעית והן בקרב חובבי טכנולוגיה, והופך את ג’ורדן לחלוץ בתחום חדשני שמאתגר את גבולות האינטראקציה בין מערכות טבעיות ודיגיטליות.
איך בוצע הניסוי?
ג'ורדן המיר קובץ תמונה (PNG) של ציור ציפור לגלי קול, תוך שימוש בסינתיסייזר ספקטרלי. הוא בחר בזרזיר שגודל בידי אדם מאז שהיה גוזל – מה שהפך אותו למעין "קנבס ריק", פתוח להשמעת צלילים מלאכותיים וסיכוי גבוה לשינון וחיקוי מדויק. הזרזיר, אשר ידוע בוורסטיליות הקולית החריגה שלו ובשליטה הייחודית שמעניקה לו הסירינקס (תיבת הקול), למד לשיר את תבנית הצלילים המורכבת. לאחר הקלטת שעות של שירה, ג’ורדן ניתח את ההקלטות וגילה בתוכן תבנית ספקטרלית המשקפת את נתוני התמונה המקורית.
למה דווקא זרזיר?
הזרזיר מצטיין לא רק בחיקוי שירים וקולות של עופות אחרים, אלא גם ביכולת לשחזר רעשים מכניים ומאפיינים דיבוריים אנושיים. גידולו בסביבה אנושית הקנה לו גמישות למידה נדירה. במקרה זה, מדובר היה לא רק בעניין תיאורטי, אלא בהדגמה מעשית של יכולות הזיכרון והשליטה הקולית של ציפור זו.
מגבלות ואתגרים
למרות שמבחינה תיאורטית קצב העברת המידע עשוי להגיע עד 2MB לשנייה (בכיווץ), המציאות בניסוי הייתה מורכבת הרבה יותר: הזרזיר שר את הצלילים 50–60 הרץ נמוך מהתדר המקורי, מה שהקשה על פיענוח המידע. בנוסף, תהליך הסריקה אחר המידע דרש עיון ידני בג’יגה-בייטים של הקלטות. הניסוי דרש ציוד סאונד מתוחכם ברמה מקצועית, ואינו מעיד על פתרון ישים לאחסון מידע - במיוחד כשה"שרת" הביולוגי יכול פשוט לעוף, ואף לשכוח.
משמעות והפוטנציאל לעתיד
חרף המגבלות, הניסוי פותח דלת לחשיבה רדיקלית: אולי בעתיד נראה יצורים חיים - ולא רק מערכות סיליקון - כפלטפורמה לאחסון או העברת מידע דיגיטלי. מעבר ליישום הפרקטי, ההישג מדגיש את הקשר המורכב בין קוגניציה, ביולוגיה וטכנולוגיה, ומעניק השראה למחקר עתידי בנקודות המפגש שבין תחומים אלו.
0 תגובות