1. הפערים גדולים מידי? “דיבורים סביב מדורה לא יעבדו”
קנדל מסמן את הבחירה בין שלוש גישות פוליטיות אפשריות:
- הכנעה – “לתפוס את השלטון ולהראות לצד השני ‘מי בעל-הבית’.”
- פשרה רכה – לשבת סביב מדורה, לדבר, “ולקוות שנתגבר על הפערים”.
- שינוי מבני – “לארגן מחדש את כללי המשחק כך שהמאבק עצמו ייעלם".
לדבריו, שתי האפשרויות הראשונות כשלו; הפעם צריך “ניו-דיל חברתי” שקורע דף ומשרטט שיטה אחרת.
2. שלוש אלומות – קו-פרשת-מים ערכי
חלוקה על-פי “מה לא מוותרים”
קנדל וצור מציגים שלוש קבוצות שאינן מסוגלות להסכים בסוגיות יסוד:
צור מוסיף “נייר לקמוס” נוסף: היחס אל הציונות. האחת רואה בציונות פרויקט היסטורי גמור, השנייה – אידיאה נצחית שמקיפה גם את התקופה שלפני ואחרי המדינה, והשלישית – מעדיפה מודל פוסט-ציוני.
3. כך זה יעבוד: מבנה פדרלי וחוקה “רזה”
- חוקה פדרלית – שישה סעיפי על קבועים: יהודית ודמוקרטית, ביטחון, זכויות-אדם, מטבע, חופש תנועה, ירושלים בירה.
- בחירה אישית – כל אזרח מצהיר על השתייכות אחת; יכול להחליף אלומה אחת לשנתיים, והמסים צועדים איתו.
- תפקיד הממשלה העליונה – צה״ל, מוסד, תאום חוץ ותשתיות-על (רכבות, חשמל, מים).
- בחירות בתוך אלומה – רק בני האלומה מצביעים לפרלמנט שלה; אין מאבק ערכי בוועדת הכספים בירושלים.
קנדל: “היום המדינה מפעילה חוק אחד על שלושה עולמות. במודל החדש – אותו דרכון, שלושה ‘ספרי-חוקים’".
4. דוגמאות קונקרטיות: שבת, כשרות, נישואים
שבת
- בתוך אלומה תורנית-לאומית — עסקים סגורים, תחבורה בהפרדה אפשרית; מוסדות המדינה המקומיים שבתים.
- בתוך אלומה יהודית-ליברלית — רוב מקומי יכריע אם תהיה תחבורה או מסחר; המדינה העליונה שובתת מינימלית (יום מנוחה פדרלי).
כשרות ומטבחים ציבוריים
- מטבח פדרלי – כשר;
- אלומות יכולות לעלות או להוריד רמת כשרות במוסדותיהן.
נישואים וגירושין
- אלומה יהודית-ליברלית תציע מסלול אזרחי.
- אלומה תורנית-לאומית תישאר ברבנות.
- אלומת כל-תושביה תסתפק ברישום זוגיות במועצה אזרחית.
דן מעלה דוגמאות קצה – אוטובוסים בהפרדה, חמץ בבתי-חולים, מופע נשים בפארק – וקנדל משיב: “השאלה תלויה ברוב האלומה ובמועצה המקומית; המדינה לא תתערב”.
5. מנגנון הבלמים: “הצבעה ברגליים”
- החלפת אלומה – אזרח יכול להמיר השתייכות; אם הנהגה מקצינה, היא מאבדת אנשים ומיסים.
- פיקוח פדרלי על זכויות-יסוד – איסור אלימות גופנית במוסדות חינוך או נישואין לקטינים.
- שקיפות תקציבית – אלומה מחליטה כמה להשקיע בחינוך או רווחה, אך לא יכולה לחייב אחרות לממן אותה.
צור: “היום לפרט אין בחירה; במודל האלומות הוא מפסיק להיות עבריין ונעשה אזרח אחראי".
6. ומה עם הפלסטינים?
השניים נמנעים ממתווה מפורט לסכסוך, אך אומרים: “מבנה אלומות יוצר בסיס לקונפדרציה עתידית – שתי ישויות, מטבע ומרחב תנועה משותפים. קודם נסדיר את ענייננו מבית־פנים; אחר-כך נוכל לחשוב החוצה”.
7. השאלות שהמאזין החרדי חייב לשאול
- מה מרוויחים? – אוטונומיה אמיתית בחינוך, ובמרחב הציבורי.
- מה משלמים? – אחריות מיסוי-פנים ושירות אזרחי מותאם, ללא יציאה מנטל הביטחון.
- מה מסוכן? – הנהגה קיצונית מדי עלולה להקשיח חיים יומיומיים; אך לפי צור, “אם זה יקרה – הציבור יעבור אלומה וזה יתמתן”.
אם בפרק 1 למדנו שהקרחון מתקרב, בפרק 2 התברר מסלול עוקף: להחליף “חוק אחד לכל” בשלוש מערכות ערכים נפרדות.
בפרק הבא יאתגר אלי דן את קנדל וצור בסוגיות כלכלה, שירות חובה ועתיד החרדים במדינה מחולקת – ויחפש האם תכנית האלומות היא “פוליסת הביטוח” או “הפעלת דינמיט” מתוחכמת.