חצות בלילה של מוצ"ש בראשית תשע"ב. שמונה שעות אחרי הפיגוע. שלווה סטואית אופיינית בשכונה הירושלמית רמות ג'-ב' פרוסת הוילות. ["אין הגדרה גיאוגרפית מדויקת לאזור הזה", מבהיר לי אחד התושבים]. רק בפאתי השכונה אתה רואה חפ"ק המפקד על החיפושים האינטנסיביים אחר המחבל מכפר איכסא הסמוך שדקר פעמיים את הנער, יהודה נעמד, בנו של בעל המכולת השכונתית, שבעיצומם. "עד הבוקר ודאי ימצאו אותו", משוכנע עד ראיה טרוט-עיניים הניצב לידי, ובידו גם הוכחות; "המחבל הותיר כאן אחריו את משקפיו, ונראה שגם סוודר אדום, בדיקות די. אן איי. יכולות להביא בשורה על זהותו המדויקת בהקדם. העדתי על-כך גם במשטרה", מטעים.
'תג מחיר' בבית איכסא זה לא אופציה? אני שואל-חופר, בחסות הזעם המבעבע.
"אתה כנראה לא היית פה מלפני שעה", דוחה אותי שוטר ממשמר-אזרחי בביטול, "האווירה פה מאוד חזקה בכיוון הזה, האווירה פה לוהטת".
בשעה הזו, עיקר הכוחות הם כוחות צה"ל שחורשים את בית-איכסא, כאן, בשכונה המנומנמת קמעא, אתה רואה רק מספר שוטרים בשני ניידות, בלשים שמסיירים בלווי פנס מזדקר כל העת, ותושבים המומים שלא מסוגלים לעכל.
מידי פעם חולפת פה ניידת עם אורות כחולים מהבהבים ודורשת בשלום מצב החיפושים. פניתי לאחד התושבים, א. א. שמו, שמכיר היטב את השכונה וגם את תושב השכונה, יורם כהן, ראש השב"כ, ודרשתי: יתכן אולי שחלק מהלהט של המשטרה בחיפושים נובע מהעובדה שבשכונה פה מתגוררת אישיות בכירה כראש השב"כ?
"לא מן הנמנע, בהחלט שיתכן שיש דברים בגו", הוא חוכך בדעתו. אז מהיום, כדאי שלא נשכח, יש גלעד שליט במצפה הילה, אבל יש עוד חמש וחצי מליון "גלעד-שליטים" פונטצייאליים השבויים בידי הטרור הרצחני הארור, שפוגע ללא הבחנה בכל איש מזרע יהודי. הגיע הזמן שנסקר גם את ה"עין אחת דומעת". כי זה בדמ[ע]נו. איך הפטירה אמו של הנדקר? "איש איננו חסין".
הדברים הינם ציטוט מתוך גליון תורני-אקטואלי "פרש{יי}ת השבוע" – לפרשת נח.