חורבן הבית והחורבן הפרטי: מאיפה נולד "פרויקט 0"?
תשעה באב הוא יום של התכנסות, דמעות ואבל לאומי על חורבן בית מקדשנו. אך לצד האבל הכללי על הבית שחרב, מערכת 'כיכר השבת' אינה יכולה להתעלם מהחורבן הפרטי שמכה במחננו מדי קיץ - אותן טרגדיות כואבות ומיותרות של בחורי חמד וילדים זכים שיוצאים לנפוש בימי בין הזמנים, ולא שבים לביתם.
מתוך החרדה העמוקה לשלום בנינו, ובמטרה לקיים כראוי את ההלכה "חמירא סכנתא מאיסורא", אנו משיקים היום את "פרויקט 0" - מיזם הסברה ותוכן לאומי חסר תקדים, שקבע לעצמו בעזרת-השם יעד חד וברור: אפס נפגעים, אפס טביעות ואפס אסונות בקיץ הקרוב.
אבל לפני שאנו עוברים לסדרת ההדרכות המעשיות בשטח יחד עם כוחות החירום והשיטור, אנו עוצרים ביום האבל על חורבן הבית כדי להביא את שיחת היסוד והמצפן של המיזם כולו. שיחה שנערכה בבית המדרש עם האב השכול, הגאון רבי שלמה שפיגל, שאיבד את שני בניו - האחים דובי ואבי זכרם לברכה, באסון הטביעה המצמרר בחוף נתניה.
מגיש השטח של הפרויקט, משה מנס, ששימש בעצמו כצוללן ביחידת החילוץ של זק"א ת"א וירד למעמקי המים באותם ימי חיפושים מורטי עצבים, חזר אל בית המדרש כדי לשמוע מפי האב את הזעקה שחייבת להדהד בכל בית יהודי.
"המחסום בכניסה והבילוי האחרון של האחים"
כשמשפחת שפיגל ירדה לחוף הים בנתניה ביום שישי בצהריים, שום דבר לא בישר על הרעה. "יצאנו, כמו כל הורים שרוצים לתת לילדים שלהם קצת מנוחה בבין הזמנים", משחזר הרב שלמה שפיגל בכאב שקט. "אנחנו תמיד זהירים מאוד בנוגע לים, ובפרט בימי ספירת העומר לא רצינו לשלוח אותם לבד".
כשהגיעו לחוף, ראו מחסום ומדרגות שבורות. "אמרנו לילדים במחשבה הפשוטה: 'אז לא יורדים'. אבל פתאום ראינו אנשים עולים מהחוף. שאלנו אותם אם החוף פתוח, והם אמרו: 'כן, החוף פתוח, רק המדרגות שבורות'. ירדו שני הילדים הראשונים, וכעבור כמה דקות הגיע הבן השני, אבי ז"ל. הוא בכלל לא תכנן לרדת למים, אבל הוא אמר: 'מתי כבר יהיה לי זמן לבלות עם אחים שלי?'. זה אכן היה הבילוי האחרון שלו עם אחיו".
כיוון שההורים סבלו מכאבי ברכיים, הם נשארו לשבת בפארק שעל המצוק למעלה. "ההבנה הפשוטה שלנו מהאנשים הייתה שהחוף פתוח. חשבנו לתומנו שיש מציל ושרק יש בעיה במעבר במדרגות. הים לא היה נראה מסוכן, היו למטה מעל 100 איש בחוף. לא ראיתי שום אזהרה שמסמנת לא להיכנס".
"עושים לדובי החייאה, ומחפשים את אבי"
הרגעים הרגועים בפארק נקטעו בבת אחת כאשר רכבי הצלה החלו לזרום למקום. "פתאום מגיע הבן הצעיר שלי בריצה, חיוור כולו, ואמר לנו: 'עושים לדובי החייאה, ומחפשים את אבי'. זה היה המשפט שהכניס אותנו לחיים אחרים. ירדנו בכוחות על, עברנו את הבורות במדרגות איכשהו, וראינו את דובי שוכב בלי שום הבעה בפנים. מנסים לעשות לו החייאה, לוחצים ולוחצים - ושום דבר".
באותן שניות התבררה גודל הדרמה: הבת ששהתה בחוף זיהתה כי רק אח אחד נמשה, וצעקה למציל שהגיע מחוף סמוך כי ישנו אח נוסף במים. "הוא עזב את ההחייאה ויצא עם האופנוע עוד פעם. לאט לאט הזמן התחיל לעבור, ראינו שהעלו מסוק וספינות, והבנו שכנראה כבר לא נקבל אותו חזרה בחיים. את ההמשך כולם יודעים: עשרה ימים חיפשו אותו, עד שנמצאה גופתו לבסוף בחוף הרצליה".
"שבת גיהנום" – ואמונה ללא מצרים
כשמשה מנס מציף את זיכרון אותה השבת בנתניה, עיניו של הרב שפיגל דומעות. "קשה לדמיין חיים כאלה. אמרתי: אם יש בעולם הישיבות מושג כזה 'שבת גיהנום' – אנחנו עברנו שבת גיהנום. ניסינו להתאפק שלא לבכות בשבת, אבל כמעט אי אפשר היה לפתוח את הפה בלי לפרוץ בבכי מר".
כשנשאל האם לא עולה השאלה הקשה "למה דווקא אני?", משיב הרב שפיגל בתשובה שכולה אמונה מצמררת: "ניסינו מיד לפשפש במעשינו, עד שהגיעו גדולי הדור ואמרו לנו: 'זה קורבן ציבורי. בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ'. אבל למעשה, השאלה הזאת בכלל לא מטרידה אותי. לא ראיתי אף בן אדם שקיבל הרבה טוב מהקדוש ברוך הוא ושאל 'למה דווקא אני?'. מישהו פעם שאל את זה על הטוב? לא. אז גם כשמקבלים רע, לא צריך לשאול 'למה דווקא אני?'. חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה".
"אל תהיו חכמים יותר מהחוקים"
בשלב זה של השיחה, עובר הריאיון לצו המעשי. הרב שפיגל מנפץ את התפיסה השגויה כאילו מדובר היה ב"רשלנות" או בביטול תורה, ומספר כי שעות ספורות קודם לכן, בכנרת, סירב בנו אבי ז"ל להיכנס למים ואמר לחבריו: "אבא ואמא לא מרשים להיכנס בלי השגחה או בלי מציל".
"הזהירות המינימלית של כל אחד היא לבדוק בוודאות שיש מציל", מבהיר הרב שפיגל. "אנחנו חשבנו במאה אחוזים ששלחנו אותם לחוף מוכרז. התברר לנו רק לאחר מעשה שהמציל שהגיע היה מחוף סמוך. אנשי ההצלה אמרו לנו שאם היה מציל במקום, הוא היה מזהה את ה'סחף החוזר' - דבר שקורה פתאום וקשה לשים לב אליו בעין לא מקצועית".
לקראת יציאת אלפי בחורי הישיבות לבין הזמנים, יוצאת מפי האב השכול קריאה נוקבת: "בדבר הרוחני - לעשות הכול לפי ההלכה, וההלכה לא מתירה להיכנס לסכנות! הייתי מציע לכולם לא להיות 'חכמים' יותר מהחוקים שנותנים אנשי שמורות הטבע או אנשי הים. נכון שלפעמים נראה לנו שמגזימים, אבל כמו שאנחנו מאמינים לרופא ועושים בדיוק מה שהוא אומר - כך אין לנו אלא לשמור על החוקים כמה שאפשר. בספק נפשות מחמירים בכל צורה אפשרית".
בקשה אחת קטנה לזכרם
בסיום השיחה, מבקש הרב שלמה שפיגל בקשה אחת קטנה ומחזקת מכל בחור ישיבה שיוצא בימים אלו לנפוש:
"אני רוצה לבקש מכל אותם בחורים שיצאו בעזרת השם בבין הזמנים לנפוש בשמחה: אם יש לכם כמה דקות של זיכרון לשני הילדים היקרים שלנו, אולי בדרך לטיול תלמדו משנה או שתיים לזכרם – לעילוי נשמת אברהם ישעיהו וישכר דב זכרונם לברכה. אולי זה גם ישמור עליכם".
מכאן והלאה, 'פרויקט 0' עובר לפרקטיקה בשטח. החל ממוצאי השבת הקרובה, נביא בפניכם את סדרת ההדרכות המעשיות של 'כיכר השבת' יחד עם לוחמי השיטור הימי, צוללני זק"א, כוחות מד"א, מומחי יחידות החילוץ ומשטרת התנועה - כדי ללמוד הלכה למעשה איך קוראים את הים, איך נמנעים מהתייבשות ואיך חוזרים הביתה בשלום.
0 תגובות