במשך שנים רבות מציירים בטהרן תמונה של ציר ברזל המאחד את מעצמות המזרח נגד ההגמוניה המערבית. אולם מאחורי חגיגות שיתוף הפעולה הדיפלומטי מסתתרת מציאות שונה לחלוטין: כאשר זה מגיע למבחן האש האמיתי – אספקת מערכות נשק מתקדמות – סין שוברת את הכלים ומציבה חומת ברזל מול בנות בריתה בטהרן.
הסיבה המרכזית להסתייגותה העקבית של סין ממכירת מערכות נשק מתקדמות – דוגמת מטוסי קרב מהדור החדש או טילים ארוכי טווח – נעוצה בפחד מארצות הברית. בוושינגטון מבהירים כי כל עסקת ענק מסוג זה תיתפס כקפיצת מדרגה איכותית ומסוכנת ביכולות הצבאיות של טהרן, צעד שיוביל מיד למערכת סנקציות נוספות וללחץ כלכלי כבד על חברות סיניות.
למרות היריבות הגיאו-פוליטית העמוקה עם הממשל האמריקאי, בייג'ינג אינה מוכנה להסתכן בעימות כלכלי חריף או בניתוק מהמערכת הפיננסית הבין-לאומית רק כדי לחמש את בירת האייתוללות. הכלכלה הסינית נשענת במידה דרמטית על שוקי הייצוא הענקיים בארצות הברית ובאירופה.
חברות טכנולוגיה, תעופה ופיננסים סיניות מורות להלך בין הטיפות מחשש לסנקציות משניות, שעלולות למוטט את פעילותן הגלובלית. ארה"ב כבר הוכיחה בעבר כי אינה מהססת להטיל סנקציות ממוקדות על גופים סיניות והונג-קונגיות שסייעו בעקיפין לרכש צבאי איראני, ומבהירה כי הקווים האדומים הללו נותרים בעינם.
מעבר לשיקולים מול המערב, סין מחזיקה באינטרס קיומי מובהק: הבטחת זרימה רציפה של אנרגיה זולה. בהיותה יבואנית הנפט הגדולה ביותר בעולם, בייג'ינג תלויה לחלוטין ביציבות המפרץ הפרסי ובחופש השיט במיצרי הורמוז.
חימוש איראן בנשק אסטרטגי מתקדם עלול להצית הסלמה אזורית חסרת שליטה מול ישראל, סעודיה או ארצות הברית, לפגוע אנושות בנתיבי המסחר הימיים ולהקפיץ את מחירי האנרגיה הגלובליים – תרחיש הרסני שיפתח פצעים עמוקים בליבה של הכלכלה הסינית.
משום כך, סין מעדיפה באופן מובהק מדיניות של השפעה רכה ודיפלומטיה כלכלית. הדוגמה הבולטת ביותר לכך הייתה תיווכה המוצלח בהסכם הפיוס ההיסטורי בין ערב הסעודית לאיראן במרץ 2023. מהלך זה אפשר לבייג'ינג לחזק את מעמדה כמתוווכת עולמית מובילה, מבלי לסכן את יחסיה הכלכליים הקריטיים עם סעודיה, איחוד האמירויות ושאר מדינות המפרץ.
התוצאה הישירה של המדיניות הסינית המחושבת הותירה את איראן בעמדת נחיתות טכנולוגית צורבת. חיל האוויר האיראני ממשיך להתבסס על פלטפורמות מיושנות ששרדו עוד מתקופת טרום-המהפכה ב-1979, ומתקשה לבצע מודרניזציה עמוקה בשל הסירוב הסיני לספק מערכות מתקדמות.
בלית ברירה, ונוכח הקווים האדומים של בייג'ינג, נאלצת טהרן להישען כמעט בלעדית על רוסיה בכל הנוגע לשדרוג הזרוע האווירית שלה, לרבות ניסיונות לרכוש מטוסי קרב מסוג Su-35 וטילים נלווים. אולם עסקאות אלו מתאפיינות בעיכובים בירוקרטיים ומבצעיים כבדים, ורק מעמיקות את תלותה של טהרן במוסקבה.
בזמן שישראל ומדינות המפרץ נהנות מעליונות אווירית מוחלטת וממערכות אמריקאיות מתקדמות מהשורה הראשונה, איראן נותרת עם תמיכה סינית מוגבלת בלבד – הכוללת רכיבים דו-שימושיים, חומרי גלם לטילים ומערכות הגנה קצרות-טווח בסיסיות. בשורה התחתונה, סין מוכיחה כי עבורה, איראן היא כלי שחמט דיפלומטי בלבד, ולא בת ברית צבאית ששווה להקריב עבורה את מעמדה הכלכלי בעולם.
0 תגובות