בצפון־מערב דאלאס, הרחק מהדימוי היבש של פארקי היי־טק, קמה מפקדה מסוג חדש: מטה גלובלי שתוכנן מראש כדי להנגיש לציבור את מה שמתרחש בדרך כלל מאחורי דלתיים סגורות – ניסיון נועז להחזיר לעולם מינים שנכחדו לפני שנים. במבנה של כ־45 אלף רגל מרובע, שבו שוכנות זו לצד זו מעבדות פעילות, חללי משרדים וחללי תצוגה, מנסה Colossal Biosciences להפוך את המדע הבסיסי של הנדסה גנטית לסוג של חוויית דגל: מדע, בידור ומסר סביבתי באותה נשימה.
הכניסה למטה החדש מרגישה יותר כמו פתיח לסרט מדע בדיוני מאשר כמו ביקור בחברת סטארט־אפ. המבקרים פוגשים ראשית פסל בגודל טבעי של גור ממותה, כ־15 מטר רוחב וכ־2.5 מטר גובה, "קפוא" בתוך גוש אקריליק במשקל טון וחצי המדמה קרח נצחי. לצדו ניצב זאב־אימים (dire wolf) אנימטרוני, שנבנה לפי מידות שנגזרו משלדי זאבי־אימים קדומים, ומגיב לתנועת המבקרים בנשימות, הטיית אוזניים ותנועות זנב.
אלא שעיקר הסיפור מתרחש מאחורי זכוכית חד־כיוונית. דרך קירות שקופים יכולים אורחים – משקיעים, עיתונאים או נציגי רשויות – לצפות בצוותי המדענים בעבודה: תאי תרבית, רצפי DNA, ומודלים ניסיוניים של "הנדסת החזרה" למינים שנכחדו. אחד הסמלים הבולטים של הגישה הזו הוא ה"עכברים הצמריים" - עכברי מעבדה שנושאים גנים של ממותה צמרית ומשמשים מודל להחדרת תכונות של עמידות לקור, אגירת שומן וצמיחת פרווה ארוכה. במקום מסתפקים לא רק בשורה של מבחנות ופרוטוקולים, אלא גם בוויואריום של כ־4,000 רגל רבועה, שבו ניתן לעקוב אחר בעלי החיים בניסוי.
מחוץ לקירות הזכוכית, על שטח עצום, גרה כבר כיום אחת הגיבורות של הפרויקט: להקת זאבי־אימים "מוחזרי־הכחדה". שלושה פרטים - רומולוס, רמוס ו"חאלסי" - הוצגו לראשונה ב־2025 כזאבי־אימים מודרניים, שנוצרו באמצעות ניתוח DNA עתיק של זאבי־אימים ושילובו בגנום של זאבים אפורים בני־זמננו. לפי החברה, בוצעו כ־20 עריכות גנטיות כדי להעניק לזאבים המודרניים תכונות מפתח של מין שנכחד: ממבנה עצמות וגולגולת ועד פרווה עבה בהירה.
בשטח הפתוח הלהקה הצעירה - היום בגיל כ־16 חודשים, בגודל של זאבים בוגרים - כבר חיה, משחקת וצדה כקבוצה. "הם טובים בקטע של הציד, אבל פחות בקטע של ההריגה", אומר בחיוך קצין החיות הראשי של החברה, מאט ג'יימס, שמתאר כיצד הטרף הראשון שתפסו היה ארנב - שהזאבים בחרו שלא להרוג. מאז, לדבריו, למדו השלושה להתמודד עם טרף קטן, וכעת הם מתרגלים מרדפים אחר איילים. בחברה מדברים כבר על גורים נוספים שיצטרפו בעתיד ללהקה ויתנו למדענים חלון נוסף להתנהגות של טורף על שנעלם מהטבע לפני שנים רבות.
החזון של Colossal לא מסתיים בזאב־האימים. המטרה הגדולה - תרתי משמע - היא הממותה הצמרית. מנכ"ל החברה ומייסדה־שותפה, בן לאם, מצהיר כי החברה "על מסלול ל־2028" להולדתו של גור ממותה ראשון. לשם כך מאתרים בחברה שמורות טבע ופינות מרעה באקלים צפוני, שבהן יוכלו "הממותות החדשות" לחיות בעדרים ולנסות לשנות מחדש את המערכת האקולוגית שבה נעלמו. לצדן נמצאים כבר כיום בפרויקט גם הדודו מהאוקיינוס ההודי, הטיגריס הטסמני (תילתן) והמואה הניו־זילנדי - רשימת "מועמדים להחזרה" שמייצרת לא מעט ויכוח מדעי ואתי.
לצד ההבטחות הגדולות, Colossal משקיעה מאמץ רב בבניית תדמית של שקיפות ציבורית. "אנחנו נרגשים להזמין אנשים פנימה למעבדות, כחלק מהמחויבות שלנו לשקיפות לגבי העבודה שאנחנו עושים", אומר לאם בסיור במטה דאלאס. הרעיון, מבחינת החברה, הוא להפוך את המדע המורכב - עריכת גנום, הנדסת תאים, גידול עוברים - לסיפור שאפשר לצפות בו כמעט בזמן אמת, מתוך תחושה שזו לא רק טכנולוגיה אלא גם פרויקט תרבותי וסביבתי.
החזון הזה מקבל חיזוק בינלאומי מהאזור שבו פחות מצפים למצוא הענות לשימור גנטי של הטבע: מדינת איחוד האמירויות. בתחילת החודש הודיעו האמירויות על השקעה של 60 מיליון דולר בחברה ועל שותפות בהקמת ה–Colossal BioVault הראשון בעולם - מעין "כספת DNA" שתוקם במוזיאון "מוזיאון העתיד" בדובאי. הכספת צפויה לאחסן מיליוני דגימות רקמה וחומר ביולוגי, מיותר מ־10,000 מינים, עם דגש התחלתי על 100 מינים שנמצאים בסכנת הכחדה חמורה ושאינם משומרים כיום בבנקים גנטיים אחרים.
ב־Colossal מדגישים כי הכספת אינה מיועדת רק למינים שהחברה שואפת להחזיר, אלא לכלל המגוון הביולוגי המאויים. "מינים נעלמים בקצב מדאיג, והעולם זקוק בדחיפות לרשת גלובלית של BioVaults – תוכנית גיבוי אמיתית לחיים על פני כדור הארץ", אומר לאם. הרעיון הוא ליצור רשת של כספות גנטיות ברחבי העולם, מעין "תיבת נח מודרנית", שתבטיח שגם אם מין ייעלם מהטבע, יישמרו לפחות הקודים הגנטיים והכלים שיאפשרו בעתיד לחוקרים – אם ירצו ואם יוכלו – לנסות ולהחזירו.
האם מדובר במהפכה סביבתית הכרחית או במשחק מסוכן – על כך נחלקת הקהילה המדעית, וגם דעת הקהל. מבקרי הפרויקט מזהירים כי מיקוד בבעלי־חיים "כריזמטיים" שנכחדו עלול להסיט את המשאבים מהגנה על מערכות אקולוגיות קיימות ועל מינים שנמצאים כיום על סף תהום. אחרים שואלים מה יהיו ההשלכות האקולוגיות של החזרת טורפים גדולים ועדרי ענק לעולם שהשתנה לגמרי מאז נמוגו ממנו. מנגד, תומכי החברה טוענים שהתשתית הטכנולוגית שמפותחת עבור "החזרת הממותה" עשויה להציל בטווח הקצר מינים חיים רבים - מלשמר תאי גזע של יונקים נדירים ועד שיקום אוכלוסיות שנפגעו מציד, מחלות ומשבר האקלים.
בינתיים, הממותה הראשונה עדיין על הנייר, וזאבי־האימים של Colossal הם תזכורת מוחשית לשאלה שהחברה מעלה בכל צעד: לא רק האם אפשר להחזיר מינים שנכחדו - אלא האם, ומתי, ראוי לעשות זאת.
0 תגובות