העולם כולו נותר מזועזע מהמראות הקשים של שנת 2026, שנה שהפכה לסיוט סייסמי מתמשך.
זה התחיל בפיליפינים עם רעידת אדמה בעוצמה של 7.8 שגבתה קורבנות רבים. המשיך בוונצואלה עם שתי רעידות קטלניות תוך דקה אחת שהחריבו אזורים שלמים והובילו למותם של למעלה מ-6,000 בני אדם. והגיע לשיא באוגוסט האחרון עם האסון הלאומי בקולומביה, שם רעידת אדמה בעוצמה 7.4 הותירה אלפים פצועים ונעדרים תחת הריסות הערים.
כעת, כשהאדמה ברחבי הגלובוס מסרבת להירגע, העיניים נשואות בחרדה אל עבר בקע ים המלח – "השבר הסורי-אפריקני" – והשאלה היא כבר לא האם זה יקרה גם כאן, אלא מתי.
הדעה הרווחת בקרב מומחים היא שישראל חווה רעידת אדמה הרסנית בממוצע בכל 100 שנה. למרות שחשוב להדגיש כי מדובר בממוצע סטטיסטי ולא בתחזית מדויקת, ההיסטוריה אינה משקרת.
הרעידה הגדולה האחרונה פגעה בארץ ב-11 ביולי 1927. באותה רעידה, שמוקדה היה מצפון לים המלח, נהרגו מאות בני אדם ונגרמו נזקים כבדים בטבריה, ירושלים ויריחו.
הנתונים ההיסטוריים מראים כי הרצף אינו מקרי: כ-90 שנה לפני כן, ב-1837, רעידת אדמה החריבה את צפת וטבריה והרגה אלפים. גם לפני כן, בשנים 1759, 1202 ו-749 (הידועה כ"רעש שביעית"), פקדו את האזור רעידות אדמה קטלניות שהחריבו ערים שלמות כמו בית שאן וסוסיתא.
היום, כשאנחנו נמצאים כמעט 100 שנה מאז האירוע המשמעותי האחרון, החשש הופך למוחשי מתמיד.
הסיכון הסייסמי בישראל נובע מהמיקום הגיאוגרפי על התפר שבין הלוח האפריקאי ללוח הערבי. מומחים מזהירים כי רעידה עוצמתית כיום עלולה להוביל לתרחיש אימים:
הערכות הממשלה מדברות על כ-7,000 הרוגים, תלוי במיקום המוקד ובשעת האירוע (רעש בלילה חורפי נחשב לתרחיש המסוכן ביותר).
גורם הדאגה המרכזי הוא מבנים שנבנו בשנות ה-60 וה-70, אשר אינם עומדים בתקנים המודרניים ועלולים לקרוס על יושביהם.
רעידה בים המלח עלולה להשפיע קשות על המרכז והצפון, בעוד רעש בעמק החולה יכה בעיקר בתושבי הגליל.
האדמה בישראל כבר מספקת רמזים – רק ב-2023 הורגשו כאן היטב הדים מרעידת האדמה הקטלנית בטורקיה, ובשנים האחרונות נרשמו מספר רעידות קטנות יותר בצפון ובמפרץ אילת. המסר של המומחים חד וברור: השקט הסייסמי שאנו חווים הוא זמני בלבד, וההיסטוריה מלמדת שהאדמה תמיד מגיבה.
5 תגובות