ד"ר קיריל אפוסטולוב חגג את יום הולדתו ה-90 בשבוע שעבר, אבל שגרת יומו נראית כאילו הזמן כמעט לא השפיע עליו. מדי בוקר הוא יוצא מביתו בעיר פטריץ', נכנס לפיג'ו הישנה שלו ונוסע כ-16 קילומטרים אל הכפר, השוכן למרגלות הרי בלאסיצה, סמוך לגבולות יוון וצפון מקדוניה.
בשעה שמונה בבוקר כבר ממתינים לו מטופלים בפתח המרפאה. חלקם מתמודדים עם לחץ דם גבוה, אחרים עם סוכרת או מחלות כרוניות, וכולם יודעים שאפשר לסמוך על הרופא הוותיק שלא יאכזב אותם.
בצהריים הוא אוסף את תיק הרופא, יוצא אל הרחובות התלולים של הכפר ומבקר בביתם של מטופלים מבוגרים שאינם מסוגלים להגיע אליו. אחר כך הוא ממשיך בנסיעה בין כפרים סמוכים כדי לוודא שאף אחד מהם לא נשאר ללא טיפול.
"כרגע אני מרגיש טוב," הוא אומר בפשטות. "העבודה לא מכבידה עליי. אמשיך כל עוד ארגיש טוב וכל עוד המטופלים מרוצים."
עבור תושבי האזור, אפוסטולוב הוא הרבה יותר מרופא. "הוא אפילו מבוגר ממני, אבל הוא לא משתמש במקל הליכה. לי כבר יש שניים," מספרת מילקה אומלנובה, בת 88, לאחר ביקור אצלו. "הלוואי שיחיה עוד שנים רבות וימשיך לעזור לנו.
מאחורי הסיפור שלו מסתתרת גם מציאות מדאיגה. בבולגריה חסרים רופאי משפחה, במיוחד באזורים הכפריים. יותר ממחצית מהרופאים במדינה הם בני 55 ומעלה – השיעור הגבוה ביותר באיחוד האירופי וגילם הממוצע של רופאי המשפחה כבר עבר את 61.
אפוסטולוב עצמו אחראי ליותר מ-1,500 מטופלים הפזורים בכמה כפרים. למרות גילו המתקדם, הוא אינו מוכן לנטוש אותם. "בשמחה אפנה את המקום אם יבוא רופא צעיר שירצה לעבוד כאן," הוא אומר. "אבל פשוט אין מי שמגיע."
את דרכו ברפואה החל כבר בשנת 1962 כרופא מחוזי. בהמשך ניהל מחלקה בבית חולים, עבד בתחום הקרדיולוגיה, ורק לאחר שעבר את גיל 60 הגיע לכפר סקרט, המקום שבו הפך לדמות בלתי נפרדת מחיי התושבים.
לדבריו, עולם הרפואה השתנה לחלוטין במהלך עשרות השנים שבהן הוא עובד, אך יש דבר אחד שלא השתנה: הניסיון האנושי. "הידע שצברנו והניסיון שלנו עדיין חשובים מאוד," הוא אומר.
גם ראשי ארגון רופאי המשפחה בבולגריה מזהירים כי המקצוע סובל ממחסור חמור בכוח אדם. לדבריהם, צעירים רבים נמנעים מלעבוד כרופאי משפחה באזורים כפריים בגלל שכר נמוך, בירוקרטיה כבדה ואפשרויות קידום מוגבלות.
0 תגובות