דמיינו שאתם יוצאים לבילוי משפחתי בסוף שבוע. קונים כרטיס, עוברים בשער, חולפים בין בעלי החיים - ואז מגיעים אל האטרקציה המרכזית. מאחורי הגדר לא עומד אריה, פיל או קוף. עומדים שם בני אדם.
הם אוכלים, ישנים, מדברים, מגדלים ילדים ומנסים לנהל את חייהם, בזמן שמעבר לגדר עומדים המונים, מצביעים, בוהים ולעיתים צוחקים. עבור המבקרים זו הייתה הצגה. עבור האנשים שהוצגו שם, זו הייתה אחת התופעות המשפילות והאפילות של התקופה הקולוניאלית.
"גני חיות אנושיים"
הם כונו לימים "גני חיות אנושיים" - תערוכות שבהן הוצגו בני אדם מקבוצות אתניות שונות בפני קהל מערבי, לעיתים בתוך מתחמים שנועדו לדמות את הכפרים שמהם הגיעו. אפריקאים, אינואיטים, בני עמים ילידיים באמריקה ואנשים מאסיה ומאיי האוקיינוס השקט הובאו לאירופה ולצפון אמריקה והפכו לאטרקציה.
התופעה לא התחבאה בשוליים. בשלהי המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20 ניתן היה למצוא תצוגות כאלה בכמה מהערים החשובות בעולם - מפריז וברלין ועד בריסל וניו יורק. הן השתלבו בתערוכות עולמיות, בגני חיות ובירידים שמשכו קהל עצום.
הרעיון היה פשוט ואכזרי: להביא את העולם הקולוניאלי אל האירופי מבלי שהוא יצטרך לעזוב את עירו. מתחמים נבנו כ"כפרים אפריקאיים" או "כפרי ילידים", והאנשים שהובאו אליהם נדרשו להציג בפני הקהל אורח חיים שנתפס בעיני המארגנים כ"אקזוטי". לעיתים התפאורה, הלבוש והפעילות היומיומית תוכננו במיוחד כדי לחזק את התדמית שהמארגנים רצו למכור.
תופעה רווחת - אפילו ב-1958
אחד המוקדים הגדולים היה פריז. כבר בשנת 1877 הוצגו בגני ההתאקלמות בעיר אינואיטים ונובים. ההצלחה הייתה עצומה ומספר המבקרים במקום זינק. בעשורים שלאחר מכן נערכו שם שוב ושוב תערוכות דומות.
בתערוכה העולמית של פריז בשנת 1889, שבה ביקרו מיליוני בני אדם, הוקמו גם תצוגות של מאות ילידים. המבקרים יכלו לעמוד מן הצד ולצפות בבני אדם כאילו הם חלק מהנוף שהובא מארץ רחוקה.
גם בלגיה הפכה לזירה מרכזית של התופעה. בתערוכה בבריסל בסוף המאה ה־19 הובאו קונגולזים והוצגו בפני הקהל על רקע שלטונה הקולוניאלי האכזרי של בלגיה בקונגו.
באופן שקשה לתפוס כיום, הרעיון של הצגת "כפר קונגולזי" לא נעלם אפילו באמצע המאה ה־20: בתערוכה העולמית שנערכה בבריסל בשנת 1958 הוקם מתחם שבו הוצגו קונגולזים בפני המבקרים.
סיפורו של אוטו בנגה
אולי הסיפור שהמחיש יותר מכל את אכזריותה של התופעה התרחש מעבר לאוקיינוס.
שמו היה אוטה בנגה.
בנגה היה צעיר מקונגו שהובא לארצות הברית בתחילת המאה ה־20. בשנת 1904 הוא הוצג בתערוכה העולמית בסנט לואיס לצד אנשים נוספים שהובאו מרחבי העולם.
אבל בנגה משך תשומת לב מיוחדת מסיבה נוספת: שיניו היו מחודדות, תוצאה של מנהג תרבותי שהיה נהוג בקבוצות מסוימות במרכז אפריקה. בעיני הקהל האמריקני של אותה תקופה, המראה החריג הפך מיד לחומר ליצירת מיתוסים.
מבקרים ועיתונים קשרו בין השיניים המחודדות לבין סיפורים על קניבליזם, והציגו אותו כ"פרא" וכאדם שמגיע כביכול מעולם בלתי מוכר ומאיים. דווקא המאפיין החיצוני הזה הפך אותו לאטרקציה בולטת במיוחד. ככל שהשמועות סביבו גדלו, כך גדל גם מספר האנשים שבאו לראות אותו.
שנתיים לאחר מכן הגיע הסיפור לשפל נוסף, כאשר בנגה הובא לגן החיות ברונקס בניו יורק. בתחילה הוא הסתובב במקום, אך בספטמבר 1906 החל גן החיות להציג אותו באזור בית הקופים.
שלט שהוצב במקום הציג למבקרים פרטים עליו, והמוני אנשים הגיעו לראות את האיש שהפך לאטרקציה. העובדה שהוצג ליד קופים, יחד עם הסיפורים שכבר נקשרו לשיניו ולמוצאו, חיזקה בעיני חלק מהקהל את התפיסות הגזעניות שהמארגנים ביקשו להציג כ"מדעיות".
הצגתו עוררה מחאה חריפה מצד אנשי דת אפרו־אמריקאים, שדרשו להפסיק את ההשפלה.
לבסוף הוצא בנגה מגן החיות. הוא ניסה לבנות לעצמו חיים בארצות הברית, למד אנגלית ועבד. אלא שחלומו לשוב לאפריקה התרחק, ובשנת 1916, בתחילת שנות השלושים שלו הוא שם קץ לחייו.
סופה של התופעה האכזרית
בנגה היה אדם אחד, אבל הסיפור שלו הפך לסמל של תופעה רחבה בהרבה.
גם בצפון אירופה נערכו תצוגות דומות. באוסלו הוקם בשנת 1914 "כפר קונגולזי" כחלק מתערוכה גדולה לציון מאה שנה לחוקה הנורווגית. עשרות אפריקאים חיו במשך חודשים בתוך כפר שנבנה במיוחד לעיני המבקרים. בגרמניה הפך סוחר בעלי החיים קרל הגנבק לאחד האנשים המזוהים ביותר עם התפתחות התצוגות האתנולוגיות, שבהן הוצגו קבוצות של בני אדם לצד תפאורות ובעלי חיים שנועדו לייצר לקהל "עולם אקזוטי".
חלק מהמשתתפים אמנם הגיעו במסגרת חוזים והופעות בתשלום, אך רבים אחרים פעלו בתנאים של ניצול, כפייה או תלות קשה. אבל המכנה המשותף היה מטריד: בני אדם הוצגו כקבוצה "אקזוטית" ושונה, והקהל הוזמן להתבונן בהם כחלק ממופע.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לאחר מלחמת העולם השנייה, עם קריסתן ההדרגתית של האימפריות הקולוניאליות וההתנגדות הגוברת לתורות גזע, התצוגות הללו הלכו ונעלמו. מה שנחשב במשך עשרות שנים לבידור לגיטימי הפך לסמל של השפלה, קולוניאליזם וגזענות.
1 תגובות