למרות ניסיונות איראן להפוך את מצר הורמוז לנשק אסטרטגי נגד ארצות הברית ומדינות המפרץ, התוצאה בשטח הפוכה מהמצופה: יצוא הנפט מהמפרץ הפרסי ומנתיבים חלופיים במזרח התיכון הגיע ליותר מ-24 מיליון חביות ביום בשבוע שהסתיים ב-18 באוקטובר, לעומת 23.3 מיליון חביות ביום לפני המלחמה. כך מדווח ה"וול סטריט ג'ורנל", על בסיס נתוני חברת Kpler.
על רקע מתיחות גוברת בין וושינגטון לטהרן, כאשר בישראל מתריעים מפני חישוב מוטעה שיוביל להסלמה, מתברר כי המאמצים האיראניים לשבש את זרימת הנפט מהמפרץ הפרסי נתקלים בקשיים משמעותיים. מערך הובלה ימי מאולתר, הנתמך בהגנה אמריקנית ובתמריצים כספיים חריגים, מאפשר למכליות להמשיך לחצות את המצר.
במקביל, סעודיה ואיחוד האמירויות מגבירות את השימוש בצינורות עוקפים: בספטמבר, כ-40% מיצוא הנפט שאינו איראני יצא מהמפרץ בנתיבים חלופיים, לעומת 17% בלבד לפני המלחמה. המעבר לנתיבים יבשתיים מאפשר לעקוף את האיום הימי האיראני ולשמור על רציפות האספקה.
כ-30 תקיפות - והספינות ממשיכות להפליג
היקף התקיפות אינו מבוטל: כ-30 תקיפות נגד כלי שיט דווחו באוקטובר, אך הן לא הצליחו לעצור את זרימת הנפט. איראן משתמשת בכטב"מים, בטילים ובסירות קטנות כדי לפגוע בספינות ולהרתיע את מפעיליהן, אולם הרווחים הגבוהים משכנעים בעלי אוניות וסוחרים להמשיך להסתכן.
לפי Kpler, סוחרים יכולים להרוויח כ-20 דולר נוספים על כל חבית נפט עיראקי לעומת התקופה שלפני המלחמה. במכלית-על הנושאת כשני מיליון חביות, מדובר בפוטנציאל לרווח נוסף של כ-40 מיליון דולר. אנשי צוות מקבלים גם הם תמריצים חריגים, ובמקרה אחד הוצעו עד 25 אלף דולר עבור הפלגה הלוך ושוב.
גם מכליות ותיקות חוזרות לפעילות באזור. חלקן מעבירות את הנפט לספינות אחרות במפרץ עומאן, לעיתים לאחר כיבוי מערכות המעקב, ומשם ממשיך המטען לשווקים הבינלאומיים. השיטה מאפשרת לעקוף חלק מהסיכונים הביטחוניים ולהמשיך את זרימת הנפט.
הניגוד הבולט ביותר הוא בין הצלחתן של מדינות המפרץ לשמור על היצוא לבין המצור הימי האמריקני, המגביל את יצוא הנפט של איראן עצמה. טהרן מאיימת למנוע משכנותיה לייצא נפט אם לא תוכל לעשות זאת בעצמה, אך בפועל מדינות אחרות באזור מצליחות להמשיך להעביר כמויות גדולות של נפט לשווקים.
המחיר כבד: עלות הובלת חבית נפט מהמפרץ לסין במכלית-על התקרבה השבוע ל-37.37 דולר, וביטוח הסיכונים המלחמתיים זינק עד 10% משווי האונייה, לעומת פחות מ-3% לפני כן. מחיר הנפט מסוג ברנט עומד על כ-108 דולר לחבית. העלויות הגבוהות משקפות את הסיכונים הביטחוניים, אך לא מצליחות לעצור את התנועה.
ההצלחה אינה מבטיחה שהמצב יישאר כך. איראן עדיין מסוגלת לפגוע בספינות ולייקר את ההובלה, והסלמה נוספת עלולה לשבש את התנועה. אולם לפי שעה, ניסיונותיה להפוך את הורמוז למנוף לחץ מכריע נתקלים במציאות הפוכה: הנפט ממשיך לזרום, נתיבי היצוא מתרחבים, והיכולת האיראנית לעצור את המסחר נשחקת.