שבועות אחרי הירי שבו נהרג צ'רלי קירק, החלו להצטבר ברחבי ארצות הברית עדויות על עשרות ומאות עובדים שמצאו את עצמם מול הליכי ענישה מהירים בעקבות דברים שכתבו ברשתות החברתיות.
סוכנות הידיעות 'רויטרס' ביצעה תחקיר מקיף על התופעה שהלכה והתפשטה לאחר רציחתו של קירק.
לפי התחקיר, חלק מהעובדים פוטרו באותו יום, אחרים הושעו או זומנו לשימועים.
בתוך זמן קצר כבר דובר על יותר משש מאות מקרים, שנגעו לאנשים ממקצועות שונים בכל רחבי המדינה.
מאחורי הגל הזה עמד שילוב בין זעם ציבורי לבין מנגנון פוליטי שהתגייס במלוא הכוח להטיל תג מחיר על כל מי שנתפס בעיני תומכי טראמפ כמי שחצה קו אדום.
המחיר האישי שהוטל על מבקרי קירק לאחר מותו לבש צורות שונות. היו מי ששילמו בעבודתם אחרי שהגיבו בציניות או בשמחה על הידיעה על מותו.
היו אחרים שניסו דווקא לגנות את המעשה ולצרף ביקורת פוליטית, אך מצאו את עצמם נרדפים באותה מידה.
דוגמה אחת הפכה לסמל של הבלבול ששרר: לורן וון, עוזרת הוראה מדרום קרוליינה, העלתה ציטוט ישן של קירק עצמו על כך שמקרי מוות בנשק הם מחיר שראוי לשלם כדי להגן על הזכות לשאת נשק, והוסיפה את הביטוי "מחשבות ותפילות".
לטענתה, זו היתה תפילה כנה וקריאה לחבריה להבין את המחיר שמשלמות קהילות החינוך. ימים ספורים אחר כך כבר קיבלה מכתב מהמעסיק שהאשים אותה בהתנהגות בלתי מקצועית. היא זומנה לשימוע ופוטרה, ומאז היא נאבקת לשוב לתפקידה באמצעות תביעה פדרלית.
לצד זאת היו מקרים קיצוניים בכיוון ההפוך. מרצה באוניברסיטה נקלע בעצמו לחקירה לאחר שהזהיר כי יאתר אנשים ששמחו על מותו של קירק.
גל הדיווחים הלך והתרחב ככל שהשעות חלפו מאז ההודעה על מות קירק. משפיעני רשת המזוהים עם הימין פתחו במבצע מאורגן של חשיפת שמות, תמונות ומקומות עבודה של אנשים שהגיבו על המקרה.
מי שמצא את עצמו מוזכר באחת מהרשתות החברתיות הפופולריות התמודד כמעט מיד עם שטף טלפונים למקום עבודתו, מכתבים מאיימים ולעיתים גם ביקורים לא רצויים ליד הבית. היו מקרים שבהם הופיעו שלטים מאולתרים מול בתיהם של עובדים אשמים. חלקם דיברו על עשרות טלפונים בשעה, אחרים אמרו שלא יכלו לצאת לקניות בלי לחשוש מפני תגובות עוינות.
יותר משלוש מאות עובדי מערכת החינוך, ממורים ומרצים ועד מנהלים, נקלעו לחקירות או פוטרו, ואולי בצדק. הנחת היסוד הייתה שמי ששמח במותו של יריב פוליטי, אינו יכול לעסוק בחינוכם של ילדי אמריקה.
תומכי הענישה הסבירו כי אותם מורים אחראים על תלמידים צעירים ומקבלים שכר מכספי ציבור, ולכן עליהם לשמור על סטנדרטים גבוהים במיוחד.
בתגובה, היו שטענו שהפוסטים שלהם על מה שקרה נבעו בעיקר מזעקה על האלימות בבתי ספר, ולא מחוסר חמלה כלפי אדם שנהרג בירי.
מאחורי הקלעים, נבנתה רשת של אנשים ושל ארגונים שהעלו מאות פוסטים ביום, חלקם עם אלפי טוקבקים, תוך סינון, איתור והפצה של שמות ותגובות.
סגן הנשיא ג'יי די ואנס אמר בשידור כי יש לקרוא בשמם של אנשים שהגיבו בשמחה ולפנות למקומות עבודתם. עם זאת, הדגיש כי אינו תומך בקריאות לעודד אלימות.
לצד העיסוק הרחב בתגובות הציבוריות, גם מערכת המשפט החלה להתמלא בעתירות. עובדים שפוטרו טענו שהמעסיקים נכנעו לאווירה ציבורית ולא בדקו את כוונתם האמיתית. אקדמאים שהושעו טענו שמדובר בענישה פוליטית במסווה של דאגה לסטנדרטים.
לפי התיאור של 'רויטרס' חלק מה'קרבנות' כאלה החליטו שלא לחזור לרשתות החברתיות מאז אותו יום, אחרים נאלצו לעזוב ערים שבהן חיו כל חייהם. חלקם שכרו מערכות מצלמות אבטחה או הפסיקו לצאת מהבית בשעות היום.
0 תגובות