בעוד הכותרות עוסקות ב"לחץ מקסימלי" על טהרן ובאיומים על בסיסי ארה"ב, התרחש השבוע אירוע מרתק הרחק משדה הקרב במכון מיטשל, מרכז מחקר אמריקאי יוקרתי המתמקד באסטרטגיה צבאית וכוח אווירי.
לב הכנס היה נאומה של רס"ן קלייר רנדולף, דמות מפתח בחיל האוויר האמריקאי המכהנת כראש תחום נשק וטקטיקה ב-AFCENT (פיקוד מרכז). רנדולף, שאמונה על תכנון המהלכים המורכבים ביותר, חשפה מציאות שבה הטכנולוגיה האזרחית מנצחת את הסיווג הביטחוני.
המלחמה שמשודרת בלייב היום, כל אחד מאיתנו יכול להפוך לאנליסט מודיעין מהספה בבית. בעזרת מערכות פתוחות כמו ADS-B, שנועדו במקור למנוע התנגשויות בין מטוסים אזרחיים, ואפליקציות כמו Flightradar24, כל גולש יכול לראות היכן נמצאים מטוסים בזמן אמת. כשמשלבים את המידע הזה עם תמונה של מטוס ממריא שמישהו העלה לרשת, מתקבלת תמונה מודיעינית מלאה.
כולנו מכירים את תחושת ההתרגשות כשמופיע בפיד עדכון על מפציץ אמריקאי או מטוס תקיפה שחוצה את שמי המזרח התיכון בדרך ליעד לא ידוע. אך עבור רנדולף, הריגוש הזה הוא הסיוט הגדול ביותר של אבטחת המידע. השקיפות הזו, שבה כל תנועה מתועדת על ידי הציבור, מונעת את אלמנט ההפתעה הדרוש לתקיפה והופכת את המבצעים ל"קשים מאוד להסתרה". בנאומה הדרמטי, הסבירה רנדולף כיצד המעקב האזרחי "התגנב" אל הצבא והפך לדאגה המרכזית במבצע "פטיש חצות", הכולל מאות כלי טיס.
בנאומה הדרמטי, הסבירה רנדולף כיצד המעקב האזרחי "התגנב" אל הצבא והפך לדאגה המרכזית במבצע "פטיש חצות", הכולל מאות כלי טיס. היא לא היססה להצביע על האיום הישיר על הצבא החזק בעולם, בציטוט שכבר הפך לוויראלי:
"אני חושבת שמספר אתגרים קריטיים במיוחד עבור המשימה הזו כללו את האתגר ההנדסי הגדול... לאחר מכן עמדנו בפני אתגר 'אריזת הכוחות', שזהו התפקיד שלנו. כך שזה לא היה אתגר בלתי צפוי, אבל זה באמת מורכב לבצע זאת ביעילות לאורך תקופה של יממה וחצי. וזה פשוט התפקיד. אז זה אתגר, אבל זה מה שאנחנו עושים.
היו עוד כמה אתגרים שפשוט התגנבו אלינו. אני חושבת שהראשון שבהם אני רוצה לציין הוא אבטחת מידע. דיברנו זה עתה על יכולות בינה מלאכותית של הכוחות שלנו, אבל לא הקדשנו הרבה זמן לדיבור על יכולות בינה מלאכותית של יריבים או אפילו יכולות בינה מלאכותית אזרחיות.
כלומר, יש לכם פידים בטוויטר של אנשים אקראיים שפשוט חוקרים לאן המטוסים שלנו טסים ומפרסמים את זה... מאחדים את זה. כאילו, אם אנליסטים אמריקאים היו עושים חלק מהדברים האלה, היינו מחשיבים את זה כסודי או אולי אפילו כסודי ביותר. אבל הדברים האלה פשוט מותרים באינטרנט הפתוח. לכן אבטחה מבצעית, במיוחד כשמדברים על תנועה חוצת-מדינות עם מאות כלי טיס, היא באמת באמת קשה להסתרה. אז OPSEC הוא דאגה גדולה מאוד.
האיום ברור: בעולם שבו "אנשים אקראיים" בטוויטר יודעים הכל, צבא ארה"ב נאלץ לחשב מסלול מחדש. האם העדכון הבא בפיד שלכם יהיה זה שיחשוף את תחילתה של המלחמה הבאה, או שמא הוא זה שימנע אותה?
0 תגובות