בזמן שרבים מדמיינים שיגור רקטה כאירוע של להבות ועשן בלבד, נאס"א חושפת ניגוד בלתי צפוי: מזרקה מסיבית של מים אדירים. רגעים ספורים לפני שרקטת מערכת השיגור לחלל (SLS) ממריאה, משחררת נאס"א כמות עצומה של 450,000 גלונים של מים כמות השווה לכשני שלישים מבריכה אולימפית, וכל זאת בפחות מדקה.
הסיבה לשטף המים המפתיע הזה היא לא רק חום, אלא בעיקר רעש. הרקטות החדשות, כמו ה-SLS, מייצרות דחף משולב של 8.4 מיליון פאונד, המלווה ברעש אימתני שיכול להגיע ליותר מ-200 דציבלים. רעש בעוצמה כזו הוא הרסני, ומסוגל לשבש אלקטרוניקה ואף לקרוע חלקי רקטה.
כדי להתמודד עם אסון פוטנציאלי זה, נאס"א מפעילה את מערכת דיכוי הלחץ האקוסטי ודיכוי הצליל (IOP/SS). המים, המותזים על כן השיגור, נועדו לבלוע את גלי הקול לפני שיגרמו לנזק. החום העצום שמשתחרר ממנועי הרקטה (שיכול להגיע ל-6,000 מעלות פרנהייט) מאדה את המים באופן מיידי, ויוצר ענן אדים סמיך שמפחית את עוצמת הרעש לרמה של כ-140 דציבלים – בדומה למנוע סילון.
מערכות המים שודרגו משמעותית מאז תוכנית מעבורות החלל, ובמהלך ניסוי שנערך ברמפת שיגור 39B במרכז החלל קנדי, הוזרמו 450,000 גלונים של מים דרך המערכות המשופרות. זרימת המים הגיעה לשיאה בגובה של כ-30 מטרים מעל משטח השיגור.
בסופו של דבר, מערכת דיכוי המים היא מצילה את רכב השיגור, חללית אוריון, והתשתית הקריטית מפני סכנות חום ורעש, ומבטיחה שהמסע לאסטרונאוטים במסגרת משימות ארטמיס לירח ומעבר לו יוכל להתחיל בבטחה.
.








0 תגובות