בזמן שבעולם רכבלים הפכו למערכות תחבורה מתקדמות המופעלות באמצעות מנועים ומחשבים, באזורים מרוחקים בנפאל עדיין ניתן למצוא אמצעי חצייה פשוט ומסוכן בהרבה: רכבל שמופעל בכוח הידיים בלבד.
המתקן המסורתי, המכונה בנפאל "טוּאִין" (Tuin), מורכב בדרך כלל מכבל פלדה המתוח בין שתי גדות נהר, שעליו נעה גלגלת המחוברת למושב או לקרונית קטנה.
הנוסעים מתקדמים מצד לצד באמצעות משיכת חבל בידיים, ללא מנוע או חשמל. בחלק מהמתקנים השיפוע מסייע בתחילת הדרך, אך בהמשך נדרשת משיכה בכוח כדי להגיע לגדה השנייה.
הטוּאִינים שימשו במשך שנים תושבים בכפרים הרריים ומבודדים, בעיקר במקומות שבהם לא נבנו גשרים. אלא שהפתרון הפשוט גבה גם קורבנות: נפילות למים ותקלות בכבלים ובמתקנים הובילו לאורך השנים לפציעות ולמקרי מוות. מחקר שפורסם בכתב העת Hydro Nepal אף ציין מקרים שבהם משתמשים איבדו אצבעות בזמן הפעלת המתקנים המסורתיים.
ממשלת נפאל פועלת כבר שנים להחלפת הטוּאִינים בגשרים תלויים. לפי נתונים שפורסמו ברדיו נפאל, מתוך 143 מתקנים שתועדו במדינה ב-2015, 141 הוסרו והוחלפו. עם זאת, התופעה לא נעלמה לחלוטין: דיווחים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שבאזורים מבודדים עדיין קיימים מתקנים שנבנו באופן מקומי, ותושבים ממשיכים להשתמש בהם כדי לחצות נהרות ולהגיע לבתי ספר, למקומות עבודה ולשירותים בסיסיים.
0 תגובות