על רקע האצת תוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית, הערכות עדכניות מצביעות על כך שהארסנל שלה מתקרב לנקודת מפנה שעשויה לאתגר את מערכות ההגנה האמריקניות.
לפי הנתונים שפורסמו ב'בלומברג', ברשות פיונגיאנג נמצאים כ-50 ראשי נפץ גרעיניים, אך היא מחזיקה בכמות חומר בקיע שיכולה לאפשר לה להגיע לכ-90 ראשי נפץ, בדומה להערכות לגבי ישראל.
אם תשמור על קצב ייצור של עד 20 פצצות בשנה, היא עשויה בתוך עשור להתקרב ואף להשתוות להיקף הארסנלים של מדינות כמו צרפת ובריטניה, אם כי לא בהכרח ברמת התחכום.
מרוץ חימוש עולמי
התחזקות זו מתרחשת מחוץ למסגרת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, לצד מדינות כמו הודו ופקיסטן. בעולם כולו מוערך מספר ראשי הנפץ בכ־9,600, כאשר רוסיה מחזיקה בארסנל הגדול ביותר, אחריה ארצות הברית וסין.
המשמעות המבצעית של הגידול בצפון קוריאה היא לא רק בכמות, אלא גם ביכולת החדירה. שילוב של טילים בליסטיים בין-יבשתיים מדגמי הוואסונג יחד עם ראשי הנפץ הקיימים עשוי לאפשר לה לייצר היקף שיגורים שיקשה על מערכת ההגנה האמריקנית הקרקעית להתמודד עמו.
ההערכות לגבי מספר הטילים הבין-יבשתיים שברשות קוריאה הצפונית נעות בין כעשרה לעד כ־24 טילים פעילים ואף עשרות משגרים, כאשר הייצור נמשך. במקביל, יש לה ארסנל רחב של טילים קצרי טווח המסוגלים לפגוע בבעלות בריתה של ארצות הברית באסיה ובבסיסים אמריקניים בגואם.
בשנים האחרונות האיץ קים ג׳ונג און את פיתוח היכולות, בין היתר באמצעות מעבר לטילים מונעי דלק מוצק, פיתוח אמצעי הטעיה ושילוב ניסיון מבצעי. טילים שנשלחו לרוסיה לשימוש במלחמה באוקראינה סיפקו לפיונגיאנג נתונים על ביצועי מערכות יירוט מערביות. בנוסף נבחנו מערכות הכוללות ראשי קרב מדומים ואמצעים שנועדו לחדור את מערכי ההגנה של ארצות הברית ודרום קוריאה.
לדברי מומחים, הניסיון המצטבר והביטחון הגובר של פיונגיאנג במערכות השיגור הופכים אותה לשחקן גרעיני יציב יותר ופחות זהיר מבעבר. במקביל, ההתפתחויות בזירה הבינלאומית מחזקות את תפיסת ההרתעה של המשטר, שלפיה נשק גרעיני הוא ערובה להישרדותו.
0 תגובות