לצידה של איראן שוכנת מדינת ענק איסלאמית שחולקת איתה גבול עצום באורך של 900 קילומטר.
מדובר במעצמה הגרעינית - פקיסטן. שבכל מה שקשור לישראל ולעם היהודי, היא עדיין נחשבת למסוכנת ועוינת אך בצורה הרבה יותר מתוחכמת ממה אנחנו מכירים.
מי את פקיסטן?
פקיסטן היא אחת המדינות המגוונות והמרתקות בעולם, בזכות נופה הדרמטי ומרקם התרבויות הייחודי שבה.
בין הרי הצפון העצומים לדיונות המדבר בדרום, שוכנות עשרות קבוצות אתניות, שכל אחת מהן נושאת מסורת עתיקה, תרבות עשירה, מאכלים ייחודיים, לבוש צבעוני ומיתולוגיות מסקרנות.
הגיוון הזה הופך את ההרכב האנושי במדינה לפסיפס תרבותי יוצא דופן.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
למעשה, פקיסטן שוכנת בצומת גיאוגרפי אסטרטגי, וגובלת באיראן, אפגניסטן, סין, הודו ובים הערבי.
מעבר לחשיבותה הפוליטית והביטחונית, היא מתהדרת גם באחת מהטופוגרפיות המרשימות בעולם: בתחומיה נמצאות ארבע מתוך עשר הפסגות הגבוהות ביותר בכדור הארץ, ובהן הר K2 – ההר השני בגובהו בעולם – המתנשא בצפון-מזרח המדינה.
היחס למדינת ישראל ולסכסוך הפלסטיני
נקדים ונזכיר, נכון לעכשיו, פקיסטן אינה מהווה איום ישיר על ישראל. בניגוד לאיראן, פקיסטן מעולם לא איימה על ישראל – לא באופן כללי, ובוודאי לא בהקשר של מתקפה צבאית.
ולכן, להמחשה, למרות מעמדה כמעצמה גרעינית מוסלמית, מדיניותה הגרעינית של פקיסטן מתמקדת בסכסוך האזורי מול הודו, ולא בזירה המזרח־תיכונית.
מעצמה גרעינית רדומה
המדינה הענקית האסלאמית הזו נחשבת למעצמה אסלאמית אמיתית בכל מה שקשור לנשק להשמדה המונית - ברשותה נשק גרעיני המסוגל לחרב חלקים גדולים בעולם.
פקיסטן מפתחת תכנית גרעינית צבאית מזה למעלה מחמישה עשורים, מבלי לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT).
דעת הקהל במעצמה האסלאמית
למרות כל מה שהזכרנו, המדינה נחשבת למסוכנת ועוינת למדינת ישראל הריבונית ובוודאי לישראלים.
פקיסטן היא המדינה השנייה בגודלה בעולם במספר המוסלמים, אחרי אינדונזיה, עם אוכלוסייה של כ-254 מיליון נפש.
במדינה פועלות תנועות סלפיות וג'יהאדיסטיות רבות, והלכי הרוח הציבוריים והתקשורתיים בה נוטים לעוינות כלפי ישראל וארצות הברית.
הפגנות תמיכה ברצועת עזה ובחמאס מתקיימות לעיתים קרובות, ולצד זאת, למרות המתיחות הקיימת בין פקיסטן לאיראן, צעדי ישראל באזור – כמו תקיפות באיראן – עוררו גלי מחאה והתייצבות עממית לצד טהראן, גם בערים המרכזיות כמו אסלאמאבאד.
גם העובדה שאוסאמה בן-לאדן הסתתר במשך שנים באחוזה ליד אסלאמאבאד המחישה את עומק הבעיה: פקיסטן הפכה, גם אם לא מבחירה, לקרקע פורייה לפעילות טרור בינלאומי.
הקונפליקט הפקיסטני
לצד הישגיה המרשימים בתחומי הטכנולוגיה והמסחר, פקיסטן ממשיכה להתמודד עם אתגרים מבניים שהחלו כבר עם הקמתה. שיעור גידול האוכלוסייה מהגבוהים בעולם מקשה על המדינה לצמצם עוני ולהתמודד עם בעיות בריאות ורווחה נרחבות.
הפיתוח החברתי מפגר משמעותית אחרי ההתקדמות הכלכלית: רמת החיים נמוכה, שיעורי הקרוא והכתוב – בעיקר בקרב נשים – נותרו נמוכים, זכויות האדם מוגבלות, והנגישות לשירותי בריאות רחוקה מלהיות אוניברסלית.
כל אלה משקפים את הפער העמוק בין פקיסטן המתפתחת לבין המציאות היומיומית של רבים מאזרחיה.
עם זאת, קיימת תנועתיות ותהליכים אותם מנסה לקדם הממשלה - לצד המתיחות האזורית, פקיסטן מציגה בעשורים האחרונים צמיחה כלכלית עקבית ומרשימה, כשהיא מתקדמת מכלכלה חקלאית בעיקרה לעבר תעשייה מתפתחת ומשגשגת.
לצד זאת, הבעיה הג'יהאדיסטית מטרידה במיוחד את ממשלת פקיסטן כי במשך השנים המדינה הפכה למוקד פעילות עבור ארגונים אסלאמיסטים קיצוניים.
לוחמים קיצוניים ממדינות רבות – בהן אלג'יריה, תוניסיה, מצרים, עיראק, ירדן, ערב הסעודית, סודאן ואף מדינות במרכז אסיה והמזרח הרחוק – מצאו מקלט בשטחה, בעיקר לאורך הגבול הצפון-מערבי.
רבים מהם צברו ניסיון קרבי במלחמה באפגניסטן, אך כיום פועלים לקידום מטרות אחרות, רבות מהן רדיקליות ואלימות.
נכס אסטרטגי
מבחינה צבאית וכלכלית, פקיסטן נחשבת למדינת "סף" – כזו שנמצאת בתפר שבין פיתוח לעימות.
כמדינה האסלאמית הראשונה שמחזיקה בפועל בנשק גרעיני, היא מצויה בעימות מתמשך עם שכנתה החזקה ממנה, הודו – שגם היא אינה מודה בפיתוח גרעיני אך אינה מסתירה את יכולותיה בתחום.
היחס הרשמי לישראל
ברמה המדינית נראה כי מנהיגי פקיסטן שומרים עדיין על הסטטוס קוו בתמיכה בפלסטינים ועל אי-הכרה בישראל.
פקיסטן הצהירה בעבר כי לא תכיר בישראל כל עוד סוגיית הפלסטינים לא תיפתר. עם זאת, חתימת הסכמי הנורמליזציה בין ישראל למדינות מוסלמיות, שהחלה בספטמבר 2020 במסגרת הסכמי אברהם, הציבה מחדש את השאלה לגבי עתיד היחסים בין ישראל לפקיסטן.
לעומת זאת, בעוד שפקיסטן, יחד עם מדינות מוסלמיות נוספות כמו כווית, תוניסיה ותימן, שומרת על עמדתה המוצהרת שלא להכיר בישראל כל עוד סוגיית הפלסטינים לא נפתרה, נראה כי בישראל יש נכונות לפתוח דף חדש ולקדם יחסים דיפלומטיים עם פקיסטן.
היחסים עם ארה"ב
וכמו בכל דבר בזירה הבינלאומית הקשור לישראל, שאלת היחס לארה"ב מהווה משקל מהותי בכל הנושא.
יחסי ארצות הברית עם פקיסטן התחזקו בשנים האחרונות, בעקבות מספר אירועים ותהליכים שהעמיקו את התלות ההדדית: אסלאמאבאד זקוקה לוושינגטון יותר מתמיד, בעוד שוושינגטון רואה באסלאמאבאד שותפה אסטרטגית חשובה באזור.
מעבר לאינטרס הביטחוני, ארה"ב רואה בפקיסטן נקודה מפתח במאבק על ההשפעה האזורית מול סין, ומשקיעה בה תמיכה כלכלית והומניטרית נרחבת.
בשורה התחתונה
הסכמי אברהם עוררו בפקיסטן שיח מחודש על נרמול היחסים עם ישראל, שנשאר ברובו שלילי, וכולל ביקורים של משלחות פקיסטניות מחו"ל בישראל, יוזמות של ארגונים לא ממשלתיים, והתבטאויות של מנהיגים, אנשי דת ותקשורת.
עם זאת, קיימים כמה מכשולים מרכזיים שמונעים נרמול יחסים בין ישראל ופקיסטן. בראשם הסוגייה הרדיקלית של קבוצות הטרור המתפתחות במדינה האסלאמית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ולכן בהתחשב בדברים שהוזכרו, נראה שבטווח הקרוב פקיסטן לא תכונן יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל. ככל הנראה, הנזק האפשרי לאינטרסים הפנימיים והחיצוניים של פקיסטן עולה על התועלת שבנרמול היחסים כיום.
0 תגובות