במשך עשור שלם פיזרו ברוסיה הצהרות שאפתניות על הקמת תחנת חלל לאומית חדשנית (ROS), כזו שתשלוט באזור הארקטי ותציב את מוסקבה בחזית המדע העולמי. אלא שמתברר כי מאחורי הקלעים, המציאות הכלכלית והטכנולוגית טפחה על פניו של פוטין. במקום פריצת דרך, הרשויות ברוסיה ביצעו פניית פרסה שקטה וחזרו למסלול הטיסה הישן של תחנת "מיר" הסובייטית – טכנולוגיה שהייתה בשימוש כבר לפני ארבעה עשורים.
כפי שפורסם לראשונה במגזין 'Scientific American', מדובר במהלך אסטרטגי שנועד להסתיר כשלים לוגיסטיים חמורים ותקציבים מדולדלים, תוך ניסיון נואש לשמר נוכחות רוסית בחלל בכל מחיר.
"פניית פרסה" חללית: המיחזור שמחליף את החדשנות
מומחים בתחום הטכנולוגיה והחלל טוענים כי ההחלטה לחזור למסלול הישן היא לא פחות מנסיגה טכנולוגית משמעותית. בעוד ארה"ב וסין דוהרות לעבר פיתוח תחנות חלל פרטיות ומשימות מאוישות לירח, רוסיה מוצאת את עצמה ממחזרת רכיבים ישנים.
אחד המודלים המרכזיים בתוכנית החדשה סובל כבר עתה מתקלות טכניות ודליפות במערכות הקירור, והרוסים ייאלצו לבצע התאמות מורכבות רק כדי לאפשר תנאי מגורים בסיסיים לקוסמונאוטים – מה שיותיר מעט מאוד מקום למחקר מדעי אמיתי.
המרוץ נגד השעון: 2030 באופק
הלחץ במוסקבה בשיאו. בשנת 2030 צפויה תחנת החלל הבינלאומית (ISS) לסיים את תפקידה ולצולל אל תוך האוקיינוס. ברוסיה מבינים שאם לא יצליחו להקים תחנה חלופית עד אז, הם יעמדו בפני נתק מוחלט בתוכנית החלל המאוישת שלהם – מצב שבו לא יוכלו לשגר אנשים למסלול במשך תקופה ארוכה.
אנליסטים מעריכים כי הפער בין הדיבורים הגבוהים של הקרמלין לבין המציאות בשטח רק הולך וגדל. במקום להוביל את העולם, רוסיה בוחרת במוכר ובבטוח רק כדי לא להיעלם מהמפה, מה שמעיד על שחיקה עמוקה ביכולות הטכנולוגיות של המדינה.
ולסיכום: 3 דברים שחשוב לדעת על משבר החלל הרוסי:
חזרה לעבר: רוסיה ויתרה על מסלול חדשני וחזרה למסלול הטיסה של שנות ה-80.
תקציב דחוק: המעבר למסלול הישן נובע מחוסר יכולת כלכלית לפתח תשתיות שיגור חדשות.
סכנת נתק: אם העבודות לא יסתיימו עד 2030, רוסיה תאבד את הנוכחות שלה בחלל.
0 תגובות