דרום קוריאה חשפה תמונות ראשונות מניסוי מוצלח בכלי טיס היפרסוני חדש מתוצרת מקומית, שנועד לגלוש במהירות עצומה לאחר שיגור באמצעות רקטת האצה. הניסוי, שנערך ב־8 באוקטובר, מסמן התקדמות במאמצי המדינה לפתח נשק מתקדם, על רקע מרוץ החימוש המתעצם בחצי האי הקוריאני.
על פי הדיווח באתר הצבאי האמריקני "The War Zone", לשכת הנשיא הדרום קוריאני פרסמה תיעוד של הניסוי, שבו נראה כלי הנשק משוגר מפלטפורמה ימית סמוך לחוף. בתמונות נוספות נראה כלי הטיס פוגע במים בתום מסלול הטיסה. נשיא דרום קוריאה, לי ג'ה מיונג, צפה בניסוי ממתקן פיקוח, ובהמשך בחן גם משגר המיועד לטיל הבליסטי החדש היון־מו 5.
הניסוי נערך במתקן הניסויים אנאונג שבמחוז דרום צ'ונגצ'ונג, בחוף המערבי של המדינה. המתקן מנוהל בידי הסוכנות הדרום קוריאנית לפיתוח ביטחוני, האחראית על בחינת מערכות נשק וטכנולוגיות צבאיות מתקדמות.
כך פועל הנשק ההיפרסוני
כלי הגלישה שנבחן אינו טיל שיוט רגיל, וגם לא טיל בליסטי מסורתי. בתחילת הטיסה הוא מואץ באמצעות רקטה גדולה, שמביאה אותו לגובה ולמהירות הנדרשים. לאחר מכן כלי הגלישה נפרד מהרקטה וממשיך לנוע בתוך האטמוספרה, במהירות היפרסונית, תוך יכולת לבצע שינויי כיוון.
מהירות היפרסונית מוגדרת בדרך כלל כהצצה ראשונה לכלי טיס המסוגל לגלוש במהירויות אדירות ולתמרן באוויר, בניסוי שבו צפה נשיא דרום קוריאה. המטרה: לפתח יכולת תקיפה שתוכל לחדור מערכות הגנה ולפגוע במטרות אסטרטגיות בצפון קוריאה.
מהירות העולה על פי חמישה ממהירות הקול. במהירויות כאלה, כלי נשק עשוי לעבור מרחקים גדולים בתוך זמן קצר, אך האתגר המרכזי מבחינת מערכות ההגנה אינו רק המהירות: מדובר גם במסלול הטיסה וביכולת התמרון, המקשים על חיזוי נקודת הפגיעה.
טילים בליסטיים רגילים נעים במסלול קשת רחב יחסית, שאפשר לחשב במידה מסוימת לאחר השיגור. לעומתם, כלי גלישה היפרסוני עשוי לשנות את מסלולו במהלך הטיסה. הדבר מצמצם את הזמן העומד לרשות מערכות ההתרעה והיירוט, ומקשה על הגורם המגן להחליט היכן להציב את מערכות ההגנה.
עם זאת, לא כל כלי נשק המוגדר היפרסוני מציע את אותן יכולות, והמהירות, הטווח ויכולת התמרון של המערכת הדרום קוריאנית טרם נחשפו במלואם.
הניסוי הצליח, אך שאלות מרכזיות נותרו פתוחות
לפי הודעת לשכת הנשיא, מטרת הניסוי הייתה לבחון לראשונה את טכנולוגיות הליבה של כלי הגלישה בסביבה היפרסונית. בין היתר נבדקו עמידותם של חומרים לטמפרטורות קיצוניות, מערכות ההנחיה והשליטה ויכולת ביצוע תמרונים בלתי שגרתיים בגובה נמוך.
הגורמים הדרום קוריאניים מסרו כי כלי הגלישה נפרד בהצלחה מרקטת ההאצה לאחר שהגיע לגובה המתוכנן, והמשיך במסלול שנקבע לו. העובדה שהכלי שרד את הטיסה עד לפגיעתו במים נחשבת משמעותית בשלב הפיתוח, שכן כלי נשק מסוג זה מתמודד עם עומסי חום קיצוניים ואתגרים אווירודינמיים מורכבים.
אולם, לפי הדיווח, הרשויות לא פרסמו את המרחק שעבר כלי הטיס או את מהירות השיא שאליה הגיע. גם פרטים חשובים על האופן שבו הוא מונחה במהלך הטיסה ובשלב הסופי, סמוך למטרה, נותרו בלתי ידועים. הצלחת הניסוי אינה מוכיחה שהמערכת כבר מסוגלת לפעול בשדה הקרב, ולא נמסר מתי היא עשויה להיכנס לשירות מבצעי.
גם מבנהו המדויק של כלי הגלישה אינו ברור לחלוטין. התמונות שפורסמו באיכות מוגבלת מציגות מבנה שנראה בחלקו חרוטי, עם משטחי ייצוב בחלקו האחורי. עם זאת, בחינה של התמונות מעלה אפשרות שמדובר בתכנון בעל צורת טריז, שבו החלק העליון והתחתון מובחנים יותר. ההבדל אינו רק חזותי: תכנונים שונים מציבים אתגרים שונים מבחינת פיתוח, יציבות ותמרון במהירויות גבוהות.
הקשר לטיל הענק היון־מו 5
אחת השאלות המסקרנות שעלו בעקבות הניסוי היא האם דרום קוריאה השתמשה בטיל בליסטי קיים כבסיס למערכת החדשה. למדינה יש משפחה של טילים מתוצרת מקומית, שעשויים לשמש בעתיד להאצת כלי גלישה היפרסוניים.
במהלך הביקור במתקן הניסויים נראה הנשיא לי ג'ה מיונג בוחן משגר של הטיל הבליסטי היון־מו 5. עם זאת, לא פורסם קשר רשמי בין הטיל לבין הניסוי ההיפרסוני, ולכן לא ניתן לקבוע כי הוא שימש להאצת כלי הגלישה.
היון־מו 5 הוא אחד מכלי הנשק הבולטים בתוכנית החימוש הדרום קוריאנית. משקלו הכולל מוערך בכ־35 טונות, ועל פי דיווחים קודמים הוא מצויד בראש קרב במשקל של כ־17 אלף ליברות, יותר מ־7.7 טונות. הוא נועד בראש ובראשונה לספק לדרום קוריאה יכולת תקיפה נגד מטרות מבוצרות ומתקנים תת־קרקעיים עמוקים בצפון קוריאה.
הטיל נכנס לשירות בסביבות סוף 2025, והוא משתלב בתפיסה הדרום קוריאנית המכונה "ענישה ותגובה מסיבית של קוריאה". במסגרת התפיסה הזאת מבקשת סיאול להחזיק ביכולת להגיב בעוצמה לתקיפה צפון קוריאנית, לרבות פגיעה במתקני פיקוד, באתרים צבאיים מבוצרים ובתשתיות הקשורות להפעלת טילים.
לפי הערכות שפורסמו בעבר, הפחתת משקל ראש הקרב עשויה לאפשר להיון־מו 5 להגיע לטווחים גדולים יותר, אך אין פירוש הדבר שהטיל כבר הוכח כבעל יכולת כזאת בכל תצורה.
צפון קוריאה לא נשארת מאחור
הניסוי הדרום קוריאני מתרחש בתקופה שבה פיונגיאנג מקדמת אף היא תוכניות טילים מתקדמות. בשבועות האחרונים דיווחה צפון קוריאה על שני ניסויים בכלי נשק שהציגה כהיפרסוניים. מידת ההצלחה של המערכות הללו והיכולות המבצעיות האמיתיות שלהן אינן ברורות לחלוטין.
המתיחות בין שתי המדינות החריפה גם בעקבות תקרית שהתרחשה ב־21 בספטמבר באזור הגבול המפורז, שבה נפצעו שלושה חיילים דרום קוריאנים. צבא דרום קוריאה ופיקוד האו"ם בחצי האי הקוריאני ייחסו את האירוע למוקש צפון קוריאני שהונח, לטענתם, בניגוד להסכם שביתת הנשק. סיאול דרשה התנצלות ואף העלתה אפשרות לתגובה, בעוד פיונגיאנג הכחישה את ההאשמות ואיימה בתגובה חריפה במקרה של פעולת תגמול.
לצד האיום הצפון קוריאני, דרום קוריאה מביאה בחשבון גם את ההתעצמות הצבאית של סין ורוסיה. פיתוח כלי גלישה היפרסוני עשוי להרחיב את אפשרויות התקיפה שלה גם מעבר לזירה הקוריאנית, אם וכאשר המערכת תהפוך למבצעית.
דרום קוריאה מפתחת במקביל גם טיל שיוט היפרסוני המבוסס על מנוע נושם אוויר, וכן טילים בליסטיים חדשים המיועדים לשיגור מהאוויר ומהים. מדובר במסלולי פיתוח שונים, אך כולם משקפים את שאיפתה של סיאול להרחיב את ארסנל הנשק שלה ולהקשות על יריביה להיערך למתקפה.
לאחר הניסוי אמר הנשיא לי ג'ה מיונג כי על ארצו להבטיח את ביטחונה באמצעות כוחה שלה, והדגיש כי על הממשלה להמשיך לפתח את הטכנולוגיה כדי להפוך את כלי הגלישה לנכס אסטרטגי משמעותי.
הדרך מהניסוי הראשון לשימוש מבצעי עדיין עשויה להיות ארוכה. פיתוח כלי נשק היפרסוניים נחשב לאתגר הנדסי מורכב גם עבור מעצמות בעלות ניסיון רב בתחום. אך עצם הצגת המערכת החדשה ממחישה כי המרוץ בחצי האי הקוריאני אינו מתמקד עוד רק במספר הטילים או בעוצמת ראשי הקרב, אלא גם ביכולת לפתח נשק מהיר ומתמרן שיציב אתגר חדש בפני מערכות ההגנה.