הביקור בתחנת כיבוי האש בשנקסוויל, פנסילבניה, לרגל יום השנה ל-11 בספטמבר, היה עבור קאמלה האריס נקודת האל-חזור. ארה"ב בעיצומה של קלחת בחירות וקמפיין הבחירות שלה כבר החל להמריא. הכל היה נראה מבטיח.
אך לפתע, הנשיא ביידן, שהגיע כשחקן חיזוק, לקח מידי אחד הכבאים את הכובע האדום המזוהה ביותר עם דונלד טראמפ שעליו היה כתוב "טראמפ", ושם אותו על ראשו כמחווה ידידותית של אחדות.
קאמלה האריס שאלה את הצוות שלה: מה הוא עושה? זה לא מועיל ומיותר לחלוטין. האריס צדקה; זה היה האירוע הפומבי האחרון שבו היא הופיעה עם ביידן לפני הבחירות.
הדרמה המלאה מאחורי האירוע נחשפת כעת בספר זיכרונותיה החדשים, "107 ימים" שיצא בסוף החודש הקודם, האריס משחזרת את מחשבותיה המיידיות כשביידן חבש את הכובע: הוא לקח את זה, ואמרתי לעצמי בבקשה 'אל תשים את זה'. אבל הוא שם את הכובע. ופלאש המצלמות האיר את כל התחנה". לדבריה, התמונה הופצה בכל מקום תוך שעות, עם כיתוב שגרם לה לזעזוע: ביידן תומך בטראמפ על פני קאמלה.
זהו אחד מתוך אינספור סיפורים בספרה החדש של האריס, שמציג נקודת מבט כנה ובלתי מסוננת על מסע הבחירות ההיסטורי שלה מול דונלד טראמפ ב-2024. היא מפרטת את האתגרים, החרטות ואת מערכת היחסים המורכבת שלה עם ביידן, ומציינת כי יש ערך בשיתוף מה שראיתי, מה שלמדתי, ומה שאני יודעת שיידרש כדי להתקדם. ולמרות הכול האריס מציינת שהיא נשארת "מלאת תקווה".
מוקד מרכזי בספר-107 ימים הוא המאבק הפנימי של האריס בין נאמנותה לנשיא לשעבר לבין התסכול מחוסר תמיכתו הברורה. אף על פי שרגשותיה כלפיו היו של חמימות ונאמנות, אך הם הפכו עם הזמן, לפגיעה ואכזבה. האריס הרגישה מאוכזבת במיוחד מנאומו של ביידן בוועידה הדמוקרטית הלאומית באוגוסט, שנראה לה נאום מורשת עבורו, לא טיעון או חיזוק בשבילה, ללא סיפורים אישיים או עדויות על תמיכתו בה.
היא משחזרת גם שיחת טלפון מטרידה מביידן רגע לפני אחד העימותים הנשיאותיים, שבה לאחר איחול הצלחה מנומס, ביידן שאל אם דיברה עליו לרעה בפני "מתווכי כוח". האריס כתבה: "פשוט לא יכולתי להבין מדוע הוא יתקשר עכשיו ויהפוך את הכול לעניין שלו", כשהוא "מסיח את דעתי בדאגה לגבי מתווכי כוח עוינים".
האריס חושפת כי הנשיא לשעבר הקליט מספר סרטוני קמפיין שנחשבו בסופו של דבר כבלתי שמישים בשל טעויותיו. באחד המקרים, צוותו של ביידן ניסה לצלם סרטון עבור פרסומות טלוויזיה באולם ספורט של תיכון. הרעיון היה שהאנשים ישאלו שאלות כפי שהיו עושים בפגישת "טאון הול" (אסיפת בחירות פתוחה). הקמפיין ניסה לגרום לזה להיראות כאילו הנשיא עונה לשאלות ספונטניות מהבוחרים בציבור.
אולם, האירוע היה סגור לעיתונאים, ולצוות הקמפיין הייתה רשימה מלאה של השאלות שהאנשים היו אמורים לשאול. למרות התכנון המוקדם, ביידן התקשה "כל כך הרבה" לעבור על השאלות, ובעקבות זאת החליט הצוות שלו לגנוז את כל הצילומים.
האריס מתארת גם חרטות שונות מהקמפיין, ובראשן תגובתה לשאלה בתוכנית The View על מה הייתה עושה אחרת מביידן: היא ענתה "אין דבר שעולה בדעתי", למרות שהכינה תשובות מוכנות.
עתידה הפוליטי של האריס נותר מעורפל; היא לא מאשרת או שוללת ריצה נוספת לנשיאות, אך מדגישה ש"עבודה בתוך המערכת אינה מוכיחה שהיא מספיקה". במקום לשבת במשרד הטקסי בוושינגטון, היא מתכננת להיות "עם האנשים, בערים ובקהילות", כדי "להקשיב לרעיונותיהם כיצד אנו בונים מחדש אמון, אמפתיה וממשלה ראויה לאידיאלים של המדינה". היא קוראת: "אנחנו צריכים לעלות עם תוכנית משלנו שתציג את החזון האלטרנטיבי שלנו למדינה".
0 תגובות