בצל הדיפלומטיה העדינה והמתח הגיאופוליטי השורר בארץ, עורר ביקורו של ג'ארד קושנר חתנו והיועץ האישי של הנשיא טראמפ סערה קטנה, סביב שמירת ההלכה. קושנר, יהודי אורתודוקסי (חיים יואל, בשמו המקורי) הגיע לישראל כנציג מיוחד, יחד עם איש העסקים היהודי-אמריקני סטיב ויטקוף. השניים, שהיו מעורבים במגעים רגישים להפסקת אש, נצפו סועדים לא פעם במסעדת מפורסמת בנחלת בנימין בתל אביב. שסטטוס 'לא כשרה' מתנוסס עליה בגאון.
הדיווחים על הארוחות היו מפורטים במיוחד: לפי בעלי המסעדה, הם "הזמינו את כל התפריט", והיו מרוצים במיוחד ממנות כמו כנפי עוף ממולאות ברוטב הדרים ואסאדו טלה בבישול איטי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בחירת המנות הללו, ובפרט בשר, במסעדה שאינה כשרה, התקבלה באי נחת מסוימת. מסתבר שקושנר ואשתו, איוונקה טראמפ (שהתגיירה ב-2009), נוקטים בגישת "כשרות בסגנון" כלומר כשרות בביתו בחוץ פחות אף שהם מוגדרים אורתודוקסים ושומרים כשרות ושבת בביתם, בוושינגטון הם נצפו לא פעם סועדים במסעדות שאינן כשרות בעליל.
איוונקה עצמה תיארה את תזונתה באופן חלקי ומתפתל כשאמרה: "אנחנו לא אוכלים בשר... או, ובכן, אנחנו שומרים כשרות". הפער בין הצהרה דתית לתפעול יומיומי מציב אותם בניגוד מוחלט לדור הקודם של המדינאים שומרי המצוות.
הסנאטור ג'ו ליברמן והשעבאס גוי שלו
כסנאטור של קונטיקט, היה "ג'ו" ליברמן היהודי הראשון שהתמודד על תפקיד סגן נשיא ארצות הברית מטעם מפלגה מרכזית והיה גם הדמות הממשלתית הבולטת ביותר ששמרה על אורח חיים אורתודוקסי במופגן. ליברמן גדל במשפחה יהודית שהקפידה על מצוות, והדבקות שלו בהלכה רק העמיקה עם השנים.
בניגוד לקשנר, עבור ליברמן, לא היה מקום לוויתורים בתחום הכשרות מחוץ לבית. בבירה האמריקנית, שנודעה כבעלת "כשרות צחיחה", ליברמן נאלץ לנהל אורח חיים תזונתי מוגבל ביותר. הוא היה אולי "הפקיד הממשלתי הבולט ביותר שהקפיד על כשרות" לפני שנוספו ארוחות כשרות למזנון הקפיטול. לפני שמהפכת הכשרות הגיעה לקונגרס, ליברמן סיפר כי הוא נאלץ לשמור על תזונה בסיסית ביותר: "יש לי מלאי קבוע של חטיפי גרנולה, וחטיפי קליף, וסלטים. הרבה סלטים". הוא נהג לאכול בשקט סלט או דג בחדר האוכל של הסנאט, בזמן שעמיתיו סעדו עוף או סטייק, ובכך "מעולם לא עשה מזה עניין".
השבת כמתנה: והליכה של שעה וחצי
אם הכשרות דרשה מליברמן משמעת עצמית יומיומית, שמירת השבת כפוליטיקאי בכיר דרשה ממנו מסירות נפש והקרבה פומבית. ליברמן ראה בשבת "מתנה" שעיגנה, ועיצבה השראה לחיי". הוא כתב בספרו מתנת המנוחה: גילוי מחדש של יופייה של השבת.
המחויבות המוחלטת שלו לאיסור נסיעה בשבת יצרה אירועים בלתי נשכחים. ליברמן הקפיד להשתתף בהצבעות בסנאט שנערכו פעמים גם בשבת, המסע הפיזי הזה, מהקפיטול לביתו, נמשך כשעה וחצי (4.5 מייל), וליברמן מספר בספר שהוא עשה זאת "שלושים או ארבעים פעמים" במהלך 22 שנותיו בסנאט.
הוא תיאר מקרה קשה במיוחד שבו נאלץ ללכת ב"גשם שוטף"ב-10:00 בליל שבת, כשהוא עומד תחת סככת חנות, הוא הביט לשמיים ותהה: "אלוקים יקר. אנא שמור עלי ואשמור על השבת זה היה מחיר קטן עבור כל מה שהשבת מעניקה ומלמדת אותי". סיכם.
ההיצמדות הבלתי מתפשרת של ליברמן להלכה לא רק הקנתה לו הערכה, אלא אף תרמה לקריירה הפוליטית שלו. סירובו לנסוע בשבת היה זה שהוביל את עמיתו אל-גור להציע לו חדר שינה בביתו בגבעת הקפיטול, ובכך ליצור את הקשר החברי העמוק שהוביל לבחירתו כמועמד לסגנות הנשיא ב-2000. גור אף התייחס לעצמו בהומור לכל המעוניין אני ה"שבת גוי" של ידיד ג'ו ליברמן.
שבת אצל סגן הנשיא: בצילו של עץ חג המולד
בין הרגעים הבלתי נשכחים בקריירה הפוליטית של ג'ו ליברמן, הסנאטור היהודי האורתודוקסי והמועמד לסגנות הנשיא בבחירות 2000, נמנה ליל שבת דרמטי אחד, שהתקיים בעיצומה של ספירת הקולות השנויה במחלוקת.
ביום שישי, 7 בדצמבר 2000, כשהמאבק המשפטי על תוצאות הבחירות לנשיאות הגיע לשיאו. בית המשפט העליון של פלורידה פסק לטובת המועמדים הדמוקרטים, אל גור וליברמן, והורה על ספירה מחודשת של הקולות במדינה. גור, סגן הנשיא דאז (תחת קלינטון), התקשר לליברמן בהתרגשות לספר לו את החדשות הטובות, מתוך אמונה כי אם הקולות ייספרו שוב, הם יזכו בנשיאות.
השיחה התקיימה זמן קצר לפני כניסת השבת. ליברמן ורעייתו הדסה היו בביתם בג'ורג'טאון. לאחר שסיימו את השיחה, הטלפון צלצל שוב. זה היה אל גור. ליברמן מספר:
גור שאל, "עוד לא שקיעת החמה, נכון?". כשליברמן השיב בשלילה, הציע גור הצעה מפתיעה: "אם כך, למה שלא תארזו אתה והדסה את כל מה שאתם צריכים ותעשו שבת בבית שלנו". גור הוסיף והסביר: "אנחנו עורכים פה מסיבה כדי לחגוג את החלטת בית המשפט, ואתם צריכים להיות חלק ממנה".
ליברמן והדסה מיהרו לאסוף את הנדרש לשמירת שבת אורתודוקסית: "אז הדסה ואני אספנו נרות, יין, חלת לחם, כל מה שהיינו צריכים , ומיהרנו החוצה אל הלימוזינה של השירות החשאי שהייתה לרשותנו". הם הגיעו למעון סגן הנשיא בדיוק לפני כניסת השבת.
במעון שררה אווירה עליזה. טיפר גור שאלה את הדסה כיצד עליה להתכונן להדלקת נרות השבת. ליברמן מתאר כיצד התרגש עם מנהלת הקמפיין, דונה ברזיל, אישה נוצרייה אדוקה שקראה בכל יום פרק תהילים אחר. השניים אמרו: "תהילים ל'!" וחייכו כיוון שפסוק מהפרק מדבר על תקווה לאחר ייסורים: "בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה". (בסוף בוש הבן זכה בנשיאות)
טיפר הציעה לבני הזוג ליברמן חדר שקט להתפלל, והם נכנסו לסלון. ליברמן התפלל את תפילת קבלת שבת ומעריב "כשהוא פונה מזרחה לכיוון ירושלים, כמיטב המוסרת, כשסיים את תפילתו ופנה לצאת מהחדר, הוא נתקל במחזה מפתיע: הוא "הבחין ברקע מפתיע לתפילות השבת שלי". שם, מאחוריו, "כולו מואר ומקושט, עמד עץ חג המולד של בני משפחת גור". ליברמן סיכם את הרגע: "זו הייתה שבת אקומנית מאוד".
בהמשך הערב, נשארו רק מעטים לארוחת הערב, והגורים ביקשו לחוות את מנהגי השבת של ליברמן.
טיפר שאלה את בני הזוג אם הם אכן נמנעים משימוש בטלפונים סלולריים או בבלקברי בשבת, אלא במקרה חירום. כאשר ליברמן והדסה אישרו זאת, טיפר אמרה לבעלה: "אל, בוא נכבה את המכשירים האלקטרוניים שלנו. אם מישהו ממש יצטרך אותנו, הוא יידע איך למצוא אותנו".
בסיום הארוחה, שאל אל גור אם ליברמן והדסה הולכים הביתה ברגל כמנהגם. כשאמרו כן, "הוא וטיפר אמרו שהם ילוו אותנו".
"וכך על רקע לילה דצמבר יפהפה, ארבעתנו כשהשירות החשאי הולך בדיסקרטיות מאחור ומכוניות האבטחה מקדימה ומאחור יצאנו מהשער האחורי שלהם אל שדרת ויסקונסין, במורד השדרה, ואז אל ביתנו ליד אוניברסיטת ג'ורג'טאון – מרחק של קצת יותר ממייל" (כקילומטר וחצי). כאשר הגיעו לביתם, הם התחבקו ואמרו זה לזה "שבת שלום".
מהפך הכשרות בזכות הסטאז'ר
במשך שנים, ההקפדה הדתית של ליברמן ושל צוותו (כמו שון בורסטין, ששמר כשרות והתמחה אצלו) דרשה מאמץ אישי עצום. בורסטין סיפר כי שמירת הכשרות בקונגרס "נוטה להיות עניין של כל איש לעצמו", וכששכח להביא אוכל מהבית, תזונתו הסתכמה ב"פירות טריים שנלקחו ממתקני התוצרת של הקפיטריה, או במזון חירום שנלקח ממכונות המכירה המפוזרות". סטאז'ר נוסף, דיוויד פולטורק מספר שהוא נאלץ להתקיים על בוטנים, דיאט קולה וממתקים במהלך התמחותו.
פולטורק, יהודי אורתודוקסי ובוגר טרי מבית הספר למשפטים של ג'ורג'טאון, הפך לאדם שחולל את מהפך הכשרות ההיסטורי בסנאט. בסתיו שקדם לשינוי, פולטורק התמחה אצל הסנאטור הרפובליקני מייק לי . ביומו הראשון, כששאל "איפה האוכל הכשר?", התשובה הייתה: אין. בכל קמפוס הקפיטול, יהודים שומרי מצוות לא יכלו למצוא ארוחה מוכנה.
החברה שהפעילה את שירותי המזון של הסנאט, טענה בפני פולטורק ש"אין אוכל כשר כיוון שאין דרישה". פולטורק הופתע, מכיוון ש"בסנאט עבדו כ-10 חברים שומרי כשרות" שמעולם לא טרחו לבקש, והסתפקו באוכל מהבית.
פולטורק החל במאמצי שתדלנות להביא אוכל כשר. הוא מצא בעלי ברית מפתיעים: הסנאטור לי וצוותו, שרובם היו מורמונים. פולטורק ציין כי עובדה זו התגלתה כ"דבר נהדר, כיוון שהייתה הרבה הבנה בנוגע לענייני דת, במיוחד הגבלות תזונתיות" (מורמונים אדוקים נמנעים בדרך כלל מקפאין ומחומרים אחרים).
הצוות הבכיר של לי סייע לפולטורק לקדם את הנושא, שדרש אישור מהוועדה לענייני חוקים ומינהל של הסנאט. המאמץ נשא פרי: בינואר 2012, החלה תקופת ניסיון מוצלחת במזנון בניין משרדי הסנאט דירקסן ארוחות כשרות ארוזות מראש של חברת קייטרינג כשרה הונחו לצד המזון הרגיל. האפשרויות כללו סלטי טוסקנה וכריך עוף בלסמי.
השינוי היה הישג עצום לא רק עבור הסטאז'רים, אלא גם עבור ג'ו ליברמן, שקיבל את החדשות בשמחה. ליברמן אמר כי הוא "לא יכול לחכות לנסות את האוכל הכשר החדש של דירקסן". שון בורסטין, הסטאז'ר שחי על פירות וממתקים, סיכם: "אפשרות לארוחה כשרה תהיה נוחה ופופולרית בצורה יוצאת דופן. זה יחסוך לי המון זמן ויאפשר לי להתמקד בעבודה שלי".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אחד הסטאז'רים בקונגרס שדאגו לאוכל כשר סיפר בשם חסידים שרבי יואל מסאטמר פעם הלך ברחובה של עיר, והנה הוא רואה מסעדה עם שלט "כשר" עשוי מנורות מהבהב לסרוגים, נענה הרבי בחריפותו ואמר "פעמים כשר ופעמים טרף".
אני שמח שבזכות עמידה על העקרונות ומעט מאמץ האוכל במזנון הקונגרס הפך להיות 'כשר' באופן קבוע, ובלי למצמץ.
0 תגובות