שימוש מסיבי של כטמ"מים מהדגם SHAHED שמקורם באיראן הפך בשבועות האחרונים לאתגר אסטרטגי מרכזי לחיל האוויר והכוחות המזוינים של אוקראינה. הנשיא וולודימיר זלנסקי הזהיר כי הטקטיקה החדשה — שיגורים במספרים גדולים, בגבהים משתנים ובזמנים מרוכזים — פוגעת ביכולות ההגנה המסורתיות ומחייבת גיוון דחוף באמצעי הנגד.
"זאת לא אותה בעיה כמו טיל בליסטי שניתן ליירט בנקודה מוגדרת", אמר זלנסקי בפגישה עם כתבים. "אנחנו יכולים להתמודד עם טיל בודד במקומות שבהם פרוסות סוללות פטריוט, אבל ליירט מאות כטמ"מים ביום — זה אתגר אחר לגמרי." בהערכתו, בחודשים הקרובים עשויה אוקראינה לעמוד בעומס של מאות יירוטים יומיים, מה שמצריך הטמעה מהירה של כהות כוח אדם, טקטיקות ומערכות נוספות.
כדי לעמוד באיום, הצבא האוקראיני מיישם מערך שילובי: מטוסי קרב, מסוקים חמושים, כלי טיס בלתי מאוישים וכלים אוטונומיים קרקעיים. בין השיטות שנבדקות ומיושמות בשטח — פעולות משולבות של שני מסוקים: כלי אחד חמוש המבצע יירוטים ישירים, והשני נושא חיישנים מתקדמים (כולל מערכות FLIR רב-חיישניות) שממפים ומשדרים נתוני מעקב להכוונת התקיפה. כמו כן, דווח על ניסויים בשימוש במטוסי ריסוס אזרחיים שהותאמו לנשיאת טילי אוויר-אוויר קלים נגד כטמ"מים.
הכטמ"ם SHAHED, שנודע ביכולתו לטוס שעות רבות ולפגוע בדיוק יחסי, נושא ראש קרב שמשקלו עשוי להגיע לעשרות קילוגרמים — די כדי לגרום נזק כבד לבנייני תשתיות אזרחיות ולמרכזי אספקה. כשנורו גלים מרוכזים במספרים גדולים הם יוצרים עומס על מערכי יירוט יקרים ומבוזבזים ומשנים את יחס השתלום בין עלות התקיפה לבין עלות ההגנה.
גורמי צבא בשטח מסרו כי האופי הבלתי-צפוי של הגלים — שינויים בגובה, במסלול ובהתנהגות — מקשים על מערכות מכ"ם ויירוט המסורתיות, ולכן הצורך הוא גם בפיתוח כלים אלקטרו-אופטיים, ביכולות לוחמה אלקטרונית ובשילוב מערכות זולות ומרובות שיכולות "לספוג" את גלי האיום. כמו כן נבחנות טקטיקות של פיזור נכסים קריטיים והקטנת חשיפתם בעת מתקפה.
במערכת ההגנה מציינים כי מזג אוויר קשוח — קור, רוח וקיפאון — מקשה על הפעלת מטוסים ומגבילה את התמרון האווירי, ולכן בחלק מהאזורים הושם דגש על פתרונות קרקעיים ומוטסים קלים שניתנים לפריסה מהירה. מנגד, כוחות הקרקע נעזרים בכלי טיס בלתי מאוישים לאיתור המפעלים והשיקות של כטמ"מים ולהקניית יכולת תגובה מיידית.
המודל שבו מתקיפים גל של כטמ"מים זול יחסית, וכך ניתן להקציתו במבצעי שחיקה: העמסת כספים ויכולות על המגנים, פריסת כוחות והפעלת מערכות יקרות. בכך עולה חשש כי מה שנראה כהנדסה של "הרתעה על-הגנה" עלול להכריע את המשאבים לטובת התוקפים, אם לא יימצאו פתרונות זולים ונרחבי היקף להגנה.
הסצנה החדשה הזאת — שבה כלי טיס זולים ונייחים משנים את שדה הקרב האווירי — מייצרת צורך מהיר בשיתוף ידע, בחיזוק מערכי הלחימה האלקטרונית ובהטמעת כלי יירוט זולים ומהירים לשימוש נגד כטמ"מים. מבחינה אסטרטגית, המשמעות רחבה: מדינות שקלות עלויותן להשיג נשק כזה עלולות לשנות את כלכלת ההגנה האזורית ולהעמיס על אויבותיהן עלויות מיגון לא נתפסות בעבר.
אוקראינה אינה לבד בהתמודדות: גם מדינות אחרות נדרשות לשקול עדכונים דומים בארסנל ההגנה שלהן בעקבות עליית תפקידם של כטמ"מים במלחמות מודרניות. השאלה הגדולה היא לא רק איך ליירט — אלא איך לעצב מערכת עמידה כלכלית ויעילה שתשמר את היכולת להגן על ערים ותשתיות בעת־יד.
0 תגובות